סיפור בהמשכים
ספר החלומות השלם
מאת חני סגל
מחברת הספר על המגרש הזה בניתי
הצללית הכהה רקדה בסלון של אימא, שהוא ונחום ניקו רק היום, ריקוד מאיים. הזרועות הארוכות שלה נגעו בחמדנות בספרייה המצוחצחת, נקשו על הפסנתר הדומם, משכו בוילונות המכובסים, שחזר אליהם הצבע הבהיר והמאיר אחרי העבודה הקשה שלהם.
בלילה שוב הגיע האיש. גבוה בלי פרופורציה. ישראל דווקא ניסה לחסום לו את הדרך אבל ההוא נופף במפתח גדול ומשונן והזיז את ישראל מהדרך בדחיפה קלה עם הרגל שלו. הפעם גם היו לו גפרורים ביד…
ישראל ישב במרפסת, הזיע עם קרני השמש העולות על תל אביב הבנויה, ואוסטרליץ הציץ מבין הסורגים. הפעם היה לו חיוך גדול מלא שיניים שבורות. “הי“, קרא לעומתו “אתה לא חלום טוב!” “אני כן” ענה אוסטרליץ בקול הכבד שלו,“
הו. הלוואי. הרים טלפון. התקשר לרובי, בכורו. “אני פה בבית של סבא וסבתא, בתל אביב” הוא אמר לו “כן, כבר כמה ימים. מארגן אותו להשכרה” רובי היה נשמע מופתע. לא דברו כבר מלפני שבועיים. “אתה צריך עזרה?” “הו, לא ממש. כבר ארגנתי הכל עם נחום ואתה עסוק מאד בכל מקרה” שתקו קצת, שניהם..
