חן הדרך

לקרוא לאבא!
ביום שמחת תורה עמדתי בעזרת נשים
מתחתי הריקודים הסוערים של המתפללים
וליד המחיצה עומד ילד קטן כבן ארבע
וצועק לאביו: אבא! אבא! חשבתי לעצמי
שאין סיכוי שאביו ישמע אותו בתוך ההמולה,
אבל הילד לא הרפה מקריאתו – ולבסוף נעצר
אחד מהרוקדים ושלח יד מנופפת כלפי מעלה.
הוא שמע! הילד כל כך שמח, נהרה התפשטה
על פניו ולפתע היה לי הרגש.. שכך אנחנו בתפילותינו,
צועקים לאבא בשמיים עוד ועוד, מייחלים לראות שהוא שומע,
וכשהוא שולח אות, נס קטן, חיוך משמיים – כמה הלב מתרחב ושמח.

להלל
בשיעור שבת הביאה אחת הנשים את ההברקה הבאה:
“הפסיקי ליילל והתחילי להלל!.. צחקתי ושאלתי מאיפה זה? והיא אמרה
שזו סיסמא משפחתית אצלם… אח”כ אמרתי בליבי שזו בעצם
עבודת החיים שלנו, מתומצתת להפליא ומתגלגלת על הלשון-
רק לשנן, ללוש שוב ושוב, לגרגר את המסר אל קרבנו- לעכל
ולתפעל…
שלוש שנות מדורי “אתנחתא” שפורסמו בעיתון “הדרך”- דברי
תורה מחיי נפשות על פרשת השבוע ומועדים וסיפורי אמונה
מרתקים ומחזקים.