סופרים בהמשכים

מאת חני סגל מחברת הספר 'על המגרש הזה בניתי' פרולוג: הקשיש התמהוני לא נתן לו לעבור במדרכה הצרה בלי שייקח ממנו את החוברת הקטנה. אוח. דרום תל אביב של ימינו. לנורמליים אין פה בכלל מקום.  לא היתה לו ברירה, במקום להתווכח, לקח אותה, הניח בכיס הפנימי, יזרוק תיכף. רק בלילה…

מאת חני סגל מחברת הספר 'על המגרש הזה בניתי' בלילה שוב הגיע האיש. גבוה בלי פרופורציה. ישראל דווקא ניסה לחסום לו את הדרך אבל ההוא נופף במפתח גדול ומשונן והזיז את ישראל מהדרך בדחיפה קלה עם הרגל שלו. הפעם גם היו לו גפרורים ביד. ואחרי שהוא נדנד עם הראש הענק…

כולם טוענים שלא עוזר לגעור בעצמך, אי אפשר להכריח את עצמך להרגיש בטח לא לחלום… אוסטרליץ הוכיח לו אחרת. החלומות שלו יותר חזקים מהכל. ישראל ישב במרפסת, הזיע עם קרני השמש העולות על תל אביב הבנויה, ואוסטרליץ הציץ מבין הסורגים. הפעם היה לו חיוך גדול מלא שיניים שבורות. "הי", קרא…

הו. הלוואי. הרים טלפון. התקשר לרובי, בכורו. "אני פה בבית של סבא וסבתא, בתל אביב" הוא אמר לו "כן, כבר כמה ימים. מארגן אותו להשכרה" רובי היה נשמע מופתע. לא דברו כבר מלפני שבועיים. "אתה צריך עזרה?" "הו, לא ממש. כבר ארגנתי הכל עם נחום ואתה עסוק מאד בכל מקרה"…