שתיקת הזאבים

הגרעין האיראני הופך למבצעי זו עובדה. בישראל, מחליטים לתקוף כמוצא אחרון, אבל מלאי הטילים המדוייקים שחיזבאללה הצטיידה בהם בשנים האחרונות, מעכבים אותה. זה כמו משחק שח מט אם תרצו, כשהמשוואה ברורה, אתם תתקפו באיראן, אנחנו נתקוף אתכם בטילים מדוייקים כשכל טיל כזה נושא בחובו פוטנציאל נזק בלתי מוגבל. כהכנה לקראת התקיפה, יחידה מיוחדת נשלחת לסוריה ומצליחה לתפוס כשלל את אחד ממנגנון דיוק הטילים בשלמותו ועל פיו נבנית תורת ההגנה, אם זה בשיבוש מכווני הג’י.פי.אס או באופן פריסת סוללות כיפת הברזל וההכנות לתקיפה הצבאית באיראן הולכות ונשלמות עד אשר מתגלה בידיעת זהב מודיעינית, שגם האיראנים לא נחו על השמרים והחלו לפתח סוג אחר של טילים מדויקים. טילים המבוססים על הכוונה אופטית שכנגדם, במידה והם יגיעו לחיזבאללה, לא ניתן לעשות דבר. ואם לא מספיק, האחראי על גיוס הכספים הראשי של הפרויקט האיראני, בחר להשתכן דווקא במלון בדובאי, מלון בו (על פי פרסומים זרים) התנקשו סוכני המוסד במחמוד אל מבחוח, איש הכספים של החמאס. בחירת המדינה והיעד נעשו בכוונה. כי כעת, עם הסכמי השלום שנחתמו בין ישראל לאיחוד האמירויות. התנקשות באיש ובמקום שכזה, הופכים לבלתי אפשריים. וכאן רונן, איש שיטת וסוכן מוסד לשעבר נכנס לתמונה. במשימה שהיא חד-פעמית גם במחיר של ‘שריפת’ המתנקש.

אלא שרונן נמצא במקום אחר לחלוטין כעת. הוא חזר בתשובה, מתגורר עם אשתו וילדיו בישוב קטן בדרום הארץ ונאבק עם קשיי הפרנסה הבלתי נגמרים. האם אנשי המוסד יצליחו להחזיר אותו לפעילות? האם הם יצליחו לגרום לו לעזוב את ילדיו, למשימה שהוא לא בטוח יחזור משם בחיים?

זהו על פניו, תמצית הסיפור של שתיקת הזאבים, אלא שכאשר קוראים את הספר מבינים שיש רובד נסתר נוסף, של תככים ומזימות, להם גיבור הסיפור לא מודע. ואז, אז הכל מתהפך.