סמינר לקקטוסים

“איך יכול להיות?” המילים מתרסקות על שביל יפה, ירוק כמו שלהי חורף. נוף קסום סביבן מהדהד את הטון המיוסר. שולה מסתכלת על עצמה. כבר לא מנהלת. רק אישה קטנה. נערה שלא קיבלה מים שנים הרבה. זו לא היא. אלו רק החסרים בתוכה שצועקים: “איך יכול להיות שגילי צודקת?”

היה היתה פעם תלמידה, מורות וחומות בית ספר שסגרו. היה היתה ילדה שדלתות נטרקו על פעימות לבבה, מותירות אותו מדמם.
היום, חליפה יפה עוטפת את שולה – אחות גדולה להניה הבלתי נשכחת מ’בית ספר לקקטוסים’. הפצעים שבתוכה מעולם לא הבריאו, ומכסא המנהלת בסמינר שלזינגר – הם נפתחים שוב, לא מוותרים.
גילי, בבואה של אהובה הנאצלת – אחות קטנה ודומה כל כך – נמצאת שם בשביל להאיר נר קטן. נחושה כמו אהובה ומופלאה לא פחות ממנה; האם תצליח להציל את הנשמות שהיא כה אוהבת?

סמינר לקקטוסים. ספר שמפלס דרך זהירה בין מה שהיה לבין מה שקורה. בין כאבים חבויים לבין הבנה טובה שכובשת בסוף. כהמשך לספר הבכורה של המחברת, (בית ספר לקקטוסים) וכעומד בזכות עצמו – מעז הוא להזיז סימני קריאה, להסתכל מאחוריהם, ולחפש את התשובות.