פאפא! אני כאן. באתי"
הם מביטים בו בזעזוע מבעד למסך דמעותיהם ואינם אומרים
מילה. כך קורה למי שלא מקשיב ללב שלו, הוא ישחזר
באובססיביות את הרגעים האלו בעתיד.
מה קרה לך, אפרים? הוא יתקוף את עצמו שוב ושוב. כל הרמזים
היו מולך -פנים חיוורות, עיניים אדומות ונפוחות ודממת מוות
נטולת כל צפצופים.
ואתה בחרת להתעלם, העדפת להאמין שפאפא שלך יחכה
עוד קצת לבן יקיר שלו, עד שיואיל בטובו להגיע. אז רצית – אז
מה? ממתי החיים מתחשבים ברצונות שלך?
הוא עומד בתחושה מוזרה מול המיטה הדוממת. דקה, אולי
שעה. אין לדעת. קול התייפחותה ההיסטרי של אימו, עדיין
אינו אומר לא דבר.

ההכרה מכה בו בנקודה עלומה בזמן. זה קורה כשפתאום
הוא שואל את עצמו מה אחותו מישראל עושה כאן. רק אז
מנשה נושא אליו מבט כואבו לוחש בקול חנוק "זה אמיתי
אפרים. ברוך דיין האמת".

ביום שבו נפטר הרב ברקוביץ,נכנסת לתוקף צוואתו המטלטלת:
בנו המופנם אפרים, נדרש ליטול על שכמו את הנהגת הקהילה.
בעוד מנשה הבכור, מנכ"ל חברת הייטק מבוססת. נקרא לתמוך
בקהילה בכספו ובכוחו. מה שיעמיד אותם זה מול זה במאבק
סמוי שעתיד לסכן את כל מה שנותר להם בבית אבא.

פטירתו של הרב, אינה אלא יריית הפתיחה לקרב קיומי, כי
במקביל פורצת מלחמה – רוסיה פולשת לאוקראינה והקהילה
בצ'והיוב נשאבת לסחרור מטלטל של בריחה נואשת, קונפליקטים
מייסרים ובחירות בלתי אפשריות.
איך שומרים על הלב. על הבית, על אחדות הקהילה- כשסביב
הכל בוער? כשהקהילה נקרעת מבפנים, האחים ניצבים זה מול זה
בעימות גורלי והכל תלוי בהחלטה אחת, מי ישאר ומי ילך?