לדהור בלי ליפול / רחל לביא

על ספרות נשית מבדלת ודהירה שוברת מיתוסים

ספרות היא אמנות נסחרת.  

תיאוריות רבות עוסקות בנפש המשורר ובמטרות-העל של אמנות הספרות. האידיאל האישי של הסופר שעומד מאחורי מילותיו, חוקי כתיבה אלו ואחרים, חשובים ונכונים ככל שיהיו – כבודם במקומם מונח. אך בסופו של דבר, כשהספר מגיע לחנויות – הוא צריך להימכר.

עולם המסחר מתחלק בבסיסו לשני סוגים עיקריים: מסחר להמונים ומסחר הנשען על דיוק ובידול.

המציאות הרווחת באה לידי ביטוי לדוגמה, בפתיחת חנויות לבגדי נשים ונערות, המקפידות על ייבוא מגוון עשיר של סגנונות שיענו על צרכים שונים ומשתנים. לעומת זאת, קיימת אפשרות אחרת, של השקעה בחנות קונספט שתתמקד למשל, רק בקולקציה למידות גדולות.

באופציה השניה, מצוי הפסד של ציבור משמעותי שהחנות אינה רלוונטית עבורו. מנגד, ישנו סיכוי רב שמי שהחנות כן מותאמת לה, תגיע אליה ישירות.

החנויות הסטנדרטיות שאינן מתבייתות על מידות גדולות, אולי דואגות שהן תימצאנה במלאי, אך לא תמיד הגזרה הולמת ומחמיאה.

אמנות הספרות גם היא, יכולה להיות פופוליסטית, או כזו שמנסה להתמקד באוכלוסיה מצומצמת. מה עדיף מבחינה מסחרית? זוהי שאלה שיש להפנות אל יועצי שיווק או להרהר אודותיה בהתאם למה שנכתב לעיל.

ככלות הכל, אמנות היא אמנות.

אילו סופרת הייתה תופרת

כמה נחמד זה יכול היה להיות, אילו הייתה לכל קוראת סופרת-תופרת, שהייתה תופרת לה את הספר המושלם עבורה בהתאמה מוקפדת.

המציאות הזו אינה מעשית, אך יחד עם זאת, יש מקום לשאול האם נכון לייצר ספרות מכווננת. ‘לדהור עם הרוח’, הוא דוגמה לספר בוטיק, המיועד לקהל היעד המוערך ביותר בעולם: נשים.

בשוק קיים היצע רחב של ספרים מעולים לנוער שגם מבוגרים יכולים ליהנות לקרוא אותם. מבלי לגרוע באיכות הגבוהה של ספרים אלה, טבעי מאוד שלנשים רבות (ואני ביניהן…) קשה להתחבר אליהם, היות שמטבע הדברים הנושאים אינם עוסקים בעולמן. לעומת זאת, ספרים למבוגרים יש פחות, כל שכן ספרים שמיועדים במיוחד לנשים.

אני מאמינה שמגיע לאישה חרדית לקרוא ספר שמותאם עבורה ומעניק לה חווית קריאה מסוג אחר.

למה את מתכוונת ספר נשי?

בעיניי סיפור טוב הוא סיפור שהקורא יכול לראות אותו מתרחש מול העיניים ומעביר חוויה רב-חושית שבה אפשר לטעום, להריח, להרגיש, לנשום ולראות את המתרחש. לשם כך מוכרחים לתאר את הדמויות, את פעולותיהן, את מראן החיצוני ואת לבושן ויש גם נושאים בעלי אופי נשי מובהק שהופכים אותו לייחודי עבור קהל היעד הספציפי הזה.

בנוסף על כך, כשספר מיועד לנשים ישנו כר נרחב יותר לתאר התנהגויות מסוימות. אישה היא יציבה ולא נסחפת, זווית הראייה שלה רחבה ומעמיקה יותר. אם כי התנהגותה של ריקי, גיבורת הסיפור, היא כל כך הזויה ולא מקובלת, שלא חושבת שנערה תחקה אותה…

אבל בין אם תרצי ובין אם לא, נערות קוראות הכל. גם את הספר שלך וגם את המאמר הזה…

על הספר כתוב “ספר נשי” ומי שאינו כלול בהגדרה הזו וקורא בכל זאת את הספר, עושה זאת מבחירה ומשיקול דעת אישי.

ישנם ספרי הדרכה רבים שנשים קוראות וברור להן שנערות לא צריכות לקרוא אותם. אין שום סיבה שזה לא יהיה כך גם בספרי עלילה אחרים וזוהי לא עילה מספקת לא להוציא ספרים למבוגרים רק משום שאין בכל מקום ביקורת הורית על צריכת הספרים של בני הנוער.

גם בספריות העירוניות ערים לכך וכבר מזמן ייעדו מקום נפרד לספרים שנמצאים תחת הקטגוריה של “ספרי מבוגרים”.

אפשר לקבל סיטואציה מתוך הספר?

“מאחורי שולחן משרדי חדיש, ישבה העז. שׂערה האפרורי והדליל צנח לצידי פניה הצרות, אפה היה דקיק וסולד ולצווארה ענדה שרשרת עשויה משיניים של חיה כלשהי שנבלעו ברקע חולצת השק שלבשה. שקועה הייתה בכתישת עלים בלתי מזוהים, אותם שפכה אל תוך צנצנת זכוכית שקופה.

הקירות היו מכוסים בתמונות עשויות גובלן של חיות טורפות שונות, כשנוצות יפיפיות השייכות מן הסתם לעופות דורסים תלויות ביניהן בערבוביה.

כדור בדולח בוהק עמד על משטח קטיפה כחלחל, ורק מחשב מדגם מתקדם היווה ניגודיות צורמת לאווירה המסתורית שרבצה באוויר. היא נשאה אלינו את מבטה וקלטה אותנו.

…קמתי ממקומי בכבדות, אך דוקטור האלס עצרה אותי לפתע. “אם בכל זאת דחוף לך לדעת מה מסתתר מאחורי הפצעים שלך”, היא ריססה את מילותיה באיטיות ובמבט חד כשל ינשוף, “אני גם מגדת עתידות במקצועי ויש לי ידע רחב באנרגיות, בקריאת עלי תה ובפענוח כתמי רוק ודיו. אני גם מעלה באוב. אם תרצי, תמורת חמישים אירו נוספים מעבר לחמישים שעלייך לשלם לי על הביקור, אוכל לנסות לגלות בפנייך את שצופן לך העתיד”.

תופרת אופנה אחרת

מה שעושה את ‘לדהור עם הרוח’ ייחודי במיוחד, הוא שבירת אחד המיתוסים הבסיסיים ביותר בספרות:

חוק יסוד קובע שעל הגיבור להיות אהוד על הקוראים. קורא יתעמק בספר רק אם הוא מזדהה עם הגיבור וסקרן לדעת מה יעבור עליו בהמשך העלילה. כתוצאה מכך, בספרים רבים – ושוב ללא הכללה, נוצר עיוות של גיבור המתמודד עם קשיי החיים באופן מעורר השראה. הגיבור הוא “טוב” אל מול סיטואציות או אנשים אחרים שיוגדרו כ”רעים” או “קשים” והוא משמש כמודל לחיקוי. גם כאשר הוא שוגה, מדובר בטעויות שהקורא מסוגל לפרש אותן לזכות. בדיוק כמו בחיים עצמם – כששגיאות של אדם שאהוב עלינו, מתקבלות ביתר סלחנות…

ישנו פחד מסוים למתוח את החבל יתר על המידה ולתאר מעשה שלילי מובהק של הגיבור, כי אז מתהווה סיכון שהקורא יתנגד לו ויפסיק את הקריאה.

את הסיכון הזה החלטתי לקחת. בחרתי לדהור עם ריקי, דהירה לא שגרתית ומלאת תהפוכות ולהתפלל- שלא היא, לא אני ולא אף קוראת, תיפול בדרך.

ריקי היא בחורה עוצמתית, מוכשרת, חכמה ומצחיקה ואינטליגנטית מעל הממוצע. יחד עם זאת, היא סובלת מקשיים רבים ופועלת בצורה בעייתית. הראייה שלה אינטרסנטית ואגוצנטרית, היא נועזת וחסרת גבולות ומסוגלת לפגוע ברגשותיהם של הזולת כולל בני משפחתה הקרובים אליה ביותר. ריקי מוצאת את עצמה בגיל עשרים ושבע במצב אישי מורכב לאחר עזיבת שידוך ופיטורים דרמתיים מהעבודה. הוריה מחליטים לשלוח אותה לאמסטרדם על מנת שתבחן את צעדיה מחדש, אך היא מחליטה שלא לחזור לארץ ומאז הכל רק הולך ומסתבך.

במהלך שהותה בהולנד, ריקי תעשה את כל הטעויות האפשריות ותעבור התרחשויות מסעירות ומרתקות, תוך כדי כתיבת יומן בו היא משחזרת את עברה ואת הטראומה שעברה בילדותה במטרה להבין מה קורה לה.

בחרתי בה משום שרציתי להמחיש לאורך הסיפור תהליך פנימי אמיתי שאדם יכול לעבור, לתאר דרך ארוכה, מייגעת ורצופה במכשולים שתוביל בסופו של דבר לשינוי עמוק, למודעות ולהכרת העצמי. זהו יופיה של הנפש והיה חשוב לי להביע אותה.

בדרך כלל אדם שאינו מחובר לעצמו, אינו מצליח להתחבר לקדוש ברוך הוא וזה היה אתגר לחבר את ריקי גם למקור חיותנו הנצחי, לריבונו של עולם. 

אפשר דוגמה לתסבוכת שריקי הביאה על עצמה?

בשלב מסוים של העלילה, ריקי בוחרת לעזוב הבית שבו היא מתארחת ולעבור למקום אחר מבלי שאיש ידע להיכן. כשהיא מגיעה אל האישה אצלה היא אמורה לגור, היא מגלה באיחור שמדובר באישה הזויה ופרנואידית שכתוצאה מפריצה שארעה בביתה לא מזמן, התקינה מצלמות אבטחה ברחבי הבית והיא, ריקי, מוסרטת בכל דקה. מתברר שהצעד שנקטה בו היה טיפשי אבל זה כבר היה מאוחר מדי. היא נתקעת שם ועוברת זמנים קשים, אך גם סיטואציות משעשעות…

משום שדפוס האישיות של ריקי מורכב מאוד, רציתי לתת פן נוסף של עומק לדרמה. על אף שהסיפור נושא אופי עלילתי לחלוטין ואינו טיפולי כלל, בחרתי להוסיף מדי פעם טריאולוגיה שמקורה בתיאוריה פסיכולוגית שמחלקת את הנפש לשלושה חלקים כאשר לכל חלק ישנו תפקיד אחר. בטריאולוגיה זו, חלקי הנפש של ריקי משוחחים ביניהם וכך אפשר להבין כיצד היא מגיעה לנקיטת צעדיה השגויים. חלק זה מופיע מדי פעם והוא לא ארוך מדי כדי שלא להכביד.

והתגובות על הדהירה? אנשים זרמו עם שבירת המיתוס?

התגובות שקיבלתי היו נלהבות מאוד. הדבר המדהים הוא שעם הזמן שחלף אני מקבלת יותר ויותר תגובות מנשים ובחורות שמרגישות שהסיפור נכתב עליהן ושהוא סייע להן להבין את מה שהן מרגישות. זוהי סיעתא דישמיא והרגשה שבסך הכל הייתי שליחה להביא לעולם משהו שהוא היה זקוק לו. לא הכרתי אנשים כמו ריקי לפני כתיבת הסיפור וזה לא ייאמן כמה כאלה חיים בתוכנו וממתינים שקולם ישמע.

יצאתי מגדרי, כשקיבלתי מכתב מאישה שחייה נושקים כמעט לגמרי לסיפור חייה של ריקי באופן מפליא ממש. שוב נוכחתי לדעת שהמציאות עולה על כל דמיון…

קיבלתי מכתב מבחורה שהתחילה לקרוא את הסיפור מיד לאחר שחזרה מחופשת רווקות מהולנד והכל פתאום הסתדר לה… אחרת כתבה שהיא לומדת דרמה ונהנית להציג את ריקי…

היו ששיתפו בהתעלות רוחנית שחוו בעקבות הקריאה ואני מאחלת לעצמי גם להרגיש כמותן…

היו גם כמה תגובות בודדות אחרות כעוסות שקבלו על התנהגותה של ריקי. רובן המכריע התקבל מכאלה שלא קראו את הספר בשלמותו. התייחסתי אליהן ברצינות למרות היותן מועטות כיוון שאני מניחה שמאחורי כל תגובה אחת, עומדות עוד כמה זהות לה שלא נכתבו.

החזרתי תגובה ובה כתבתי שהעולם שלנו לא מושלם, שגם בחיים אנשים אינם משתנים בין לילה, אם בכלל… כיהודים מאמינים אנו יודעים שסיבת היותנו כאן בעולם היא לשם תיקונה של הנשמה. אדם נולד עיר פרא ומכאן מתחילה שליחותו. היהדות מנתבת את האדם לשינוי ולעבודה על המידות -כשרבי מאיר בעל הנס התפלל על שכניו הרשעים שימותו, הזכירה לו ברוריה אשתו הצדקת את דברי הכתוב: “יתמו חטאים מן הארץ”. חטאים ולא חוטאים.

כמו כן ישנו מושג שנקרא הכלה. הכלה אין פרושו הסכמה עם כל מה שהאדם עושה, אלא היכולת להחזיק את זה אצלנו ולהבין מה עומד מאחורי ההתנהגות במטרה לסייע.

לאורך הסיפור היה חשוב לי לקחת אחריות ולוודא שכשמתוארת התנהגות בלתי ראויה, תהיה הסתייגות ברורה עם הדרך בה ריקי נקטה. בכל אותן פעמים ברור לכל שאין הסכמה עם המעשה, גם כאשר הוא קרה והוא קרה משום שזו הייתה ריקי.

בדרך כלל ריקי גם תסבול מהמצב שלה, מה שיוכיח שהיא אכן אינה צודקת, כפי שנראה כאן:

“…אני יוצאת מהבית בלי מטרה, מסתובבת ברחובות חסרת תכלית. לא מסוגלת לכתוב מהר יותר, לפעמים לא מסוגלת לכתוב בכלל. הכל נעשה כואב יותר ומורכב יותר.

גרוני יבש ושרוט, ראשי סחרחר ובטני מתהפכת עלי. אני צועדת כעיוורת על גדות התעלות: בעיניים אדומות, נטולת איפור ומדוכדכת, ובלב שמם וריקן.

ואולי כך יעברו ימיי. כל חיי אהיה נעה ונדה, בלי בית ומקום.

בתי הקפה הבנויים מעל לתעלות נדחקים זה בזה בחוסר טקט בולט. אנשים יושבים על שפת המים, מקנחים בשְֹטְרוּפּ-וואפל נוטף קרמל, לוגמים לאיטם ספלי תה לצד עוגיות פריכות כאילו אין מחר.

לא רוצה להצטרף אליהם, עייפתי מהרפתקאות. הולנד זרה לי, כמו גם ירושלים שממנה רחקתי. ברגע אחד אני קולטת שאינני בת עשרים עוד, וכי הגעתי לגיל שבו כמיהתי תרה אחרי חיים שיש בהם יציבות, כמו סירה ששטה ברוגע על מי נהר.

מזג האוויר סתווי, עיתים גומלים העננים חסד עם השמש ומפנים לה מעט מקום. שפתיי רוחשות תפילה: עשה שיקרה משהו.

שוב אני מסתגרת בצפרייה הוורודה, סוקרת את עצמי ממושכות מול המראה.

בוחנת ארוכות את הצלקת”.

אחרי ‘לדהור עם הרוח’, תקחי את הסיכון הזה שוב…?

אין לי אג’נדה לקדם בדווקא סיפורים על אנשים מורכבים, כמו להביא יצירה ספרותית עם מודל שלא היה בנמצא קודם. כיוון שב’לדהור עם הרוח‘ הבאתי את המודל הנוכחי, לא אכתוב אותו שוב כרגע. כעת אני עובדת על סיפור שונה מאוד מהסיפור של ריקי כדי לספק לקהל זא’נר מסוג חדש.

‘לדהור עם הרוח’, חובר אל קודמיו: ‘לילות לבנים’ ו’פיל ורוד‘, שכונו בפי טובי אנשי המקצוע כ”חוויה אינטלקטואלית מענגת” והביאו עמם בשורה חדשה בתחום יצירות אומנות ספרותיות.

מוזמנות לדהור. 

לתגובות: [email protected]