(מתוך הקיר הרביעי)
גילוי נאות:
לא התכוונתי לכתוב את 'הקיר הרביעי'.
במקור, כשחשבתי על הסיפור שיתפוס את מקומו של 'מה שנכון נכון', חשבתי על סיפור אחר שקיים אצלי בראש, בלב ובמחשב כבר כמה שנים. יש לי אפיזודות שלמות, בסיפור ההוא, ציר עלילה, דמויות מוכנות לצאת לדרך. כשזאביק וציבי ארזו ארגזים, התכוננו לעזוב, אמרתי לסיפור הבא ולעצמי: שלוש, ארבע ו…
יוכבד לוונשטיין אמרה לו לא.
יוכבד היא חברה יקרה ועורכת הסיפורת של 'בתוך', והמילה האחרונה היא שלה. כששוחחנו על הסיפור ההוא, היא האירה את עיניי שהפורמט שלו לא מתאים לעיתון. הסכמנו שאנחנו צריכות סיפור אחר. ככה נולד הקיר הרביעי, מהמילה 'לא' שהביאה איתה מאה וארבעים אלף מילים נוספות. רגילה להודות לעורכות שלי, ומגיע להן. שום סיפור שלי לא היה רואה אור אלמלא הבמה שנתנו לי, אלמלא הלב, ההכוונה, האמון. זאת הפעם הראשונה שאני מודה על 'לא', ויש משהו סימבולי כל כך בעובדה שבקה, דווקא היא, הופיעה בזכותו של תמרור עצור. אולי התובנה הכי גדולה שהסיפור ביקש להביע: לא משנה כמה 'לא' קיים בעברך ולמה, את ראויה למקום. את זכאית להיות.
עוד גילוי נאות:
לא התכוונתי להיות סופרת. מגיל צעיר מאד אהבתי סיפורים, בלעתי כל מילה אפשרית שנכתבה על ידי אחרים, כתבתי בעצמי. לעצמי. למשפחה. לחברות. ובכל זאת, מעולם לא דמיינתי שאשא בתואר 'סופרת'. אב מלא רחמים גלגל אותי למסלול המדהים והמופלא הזה, חסד שלא אפסיק להודות עליו.
הייתי על סף שלושים כששטף אותי הקסם של סיפורים, בבת אחת, צבע את החיים והעולם באור אחר. שוטטתי בין עלילה לתמה, שיכורה מאושר, מהשתאות. הדהימו אותי הכוח שצבור במילים, היכולת שלהן לברוא עולם, לשרטט מציאות. אז נולדה רוזי, מלכת המילים שלי. (אם טרם הכרתן, חפשו את הספרים 'אדום לבן' ו'הלוואי שתהיי'.)
היא דיברה, אני כתבתי. והתענגתי על כל מילה. עד היום יכולה לפתוח מילון להנאתי, להתמוגג על מילים, על הצלילים שלהן, האופן שבו הן מנעימות לעין, ללב. הייתי הפטריוטית הכי גדולה של מילים, האמנתי שהן אוצר אמיתי, לא הסכמתי לחשוב עליהן שום דבר רע.
רק היום, שנים אחרי, מפוכחת יותר, אני מסוגלת לעמוד מול מילים, להודות: גם להן, כמו לכל בריאה בעולם הזה, יש צד אפל. הן קסם גדול. רעל בנסיבות אחרות.
במקום הזה, הבוגר, המעז, הונחה אבן הפינה של הקיר הרביעי. לאורך שמונים וחמישה פרקים עקבתי אחרי מילים, הדרך שהתוו לבקה, לדמויות האחרות. התפללתי לשים בסיפור, בשבילכן, רק מילים שתעשינה לכן טוב. תודה לכל מי שפתחה את הלב, סיפרה איפה פגש אותה הקיר הרביעי, מה עשה לה.
השם של הספר, בואו נדבר עליו. הקיר הרביעי הוא מושג שאול מעולם הבמה. יש קירות לבמה, כמו לכל חלל סגור. הקיר הרביעי הוא הקיר העומד בינה ובין הקהל. שבירת הקיר הרביעי היא טכניקה מקצועית, שבה הדמות מדברת לקהל מדי פעם במקום לחיות את חייה בתוך המרחב שקיבלה מהמחזאית או מהסופרת.
מעבר לזיקה לסטייג' ולמבנה הוויזואלי של הסיפור, טמנתי בשם הסיפור את הבית של בקה; נאבק לבנות קיר רביעי, להסתגר לבטח מול הבית שבו גדלה. טמנתי בו גם את מערכת היחסים בין אביה, יסכה, אמונה ובקה; הקיר הרביעי. אין בית בלעדיה. טמנתי בו גם את סיפור חייה של יסכה: גרשי, היא, אלי והאלכוהול – קיר שחובה לשבור. הקיר הרביעי מופיע בעוד מערכות יחסים בסיפור, בעוד רבדים. השארתי כמה סודות מאחורי הקלעים…
דבורי
