רחל פלנר, מחבר הספר מטיילים צפון ומטיילים ירושלים, ספרי הדרכה המציעים מסלולים שונים ברחבי הארץ, חולקת אתנו מסלולי טיול שונים באזור הר מירון
אז קדימה, יצאנו לדרך!

הר מירון, או בשמו הערבי – הג'רמק (הגבוה) המתנשא במלא הדרו, מוסיף בגובהו המרשים לחגיגה סביב.

מסלול סביב פסגת ההר, ירידה לכיוון קבר רשב"י או הליכה מרעננת בנחל עמוד – הן האופציות המקומיות לטיול בסביבה הקרובה.

מה רואים בנוף ? סוד צבאי

מאחורי צלחות הלוויין הגדולות וכיפות ה'קרמבו' שבפסגת ההר מסתתר סוד צבאי מפורסם וגלוי (עבר את הצנזורה). המוצב הגדול באזור נמצא תחת ההר, ובו מערכת מסועפת של חדרי פיקוד ומערכות לוויינים המכונה 'העיניים של המדינה'. מבחוץ רואים צלחת או כדור- בפנים רואים הכל, ומה שרואים מכאן לא רואים משום מקום אחר. הר מירון הוא ההר הגבוה ביותר בתחומי ארץ ישראל המערבית, ולכן נבחר לתפקיד חשוב זה. גובהו המקורי היה 1,208 מ', אלא שצה"ל שיטח את פסגתו לצורך הקמת הבסיס והיום גובהו 1,204 מ' בלבד. בבונקר התת קרקעי יושבים אנשי יבק"א – יחידת הבקרה האווירית של ישראל ועוקבים אחרי צגי המסכים והמכמי"ם (מגלה כיוון ומרחק) הגדולים. תפקידם הוא לזהות כל חדירה של מטוס לשטח האווירי של ישראל. במרחב זה יכולים לנוע בו זמנית מאות עד אלפי מטוסים ישראליים- אזרחיים או צבאיים. על צגי המכ"ם נראית ה'תמונה האווירית' המלאה, אפילו ציפורים גדולות מזוהות כאן. תפקיד הבקרים הוא גם למנוע תאונות והתנגשות כלי טייס במרחב הצפוף.

רוב שטח ההר מוגדר כ'שמורת הר מירון', אחת השמורות הראשונות בארץ, שנבחרה לשימור בשל עולם החי והצומח העשיר שבה. השמורה כוללת בשטחה 100 קמ"ר, בהם חמש מהפסגות הגבוהות ביותר בארץ: מירון, בר יוחאי, נריה, האר"י והלל. היא עשירה במיני חי וצומח ייחודיים ובחורש סבוך. שני ישובים דרוזיים: בית ג'ן וחורפיש, בחרו את מושבם דווקא כאן בשל תנאי הנגישות הקשים של השטח ההררי הקשה למעבר.

מסלולי הליכה בהר מירון

1. שביל פסגה

מסלול נופי מעגלי, 45 דקות הליכה בין עצי החורש הים תיכוני, בפסגת ההר הגבוה. נעצור בשלוש נקודות תצפית מרהיבות אל הרי הגליל והחרמון. המסלול מתחיל ומסתיים בחניון הר מירון ומסומן באדום.

איך מגיעים?

מצומת מירון נוסעים בכביש 89 לכיוון ספסופה, שלושה ק"מ אחרי צומת חירם פונים שמאלה לכיוון 'הר מירון'. הכביש מטפס על ההר, חולפים על פני בי"ס שדה הר מירון וממשיכים עוד כ-4 ק"מ, הכביש נופי ועובר בתוך חורש עצים, בסיומו פונים ימינה בפיצול אל החניון. כדי להגיע למסלול חוזרים לכביש חוצים אותו מול החניון. סימון אדום פונה משמאל לשביל פסגה. המסלול מסתיים בחניון סמוך לנקודת היציאה.

2. ירידה מהר מירון – דרך עין זבד

מסלול קווי ארוך, יורד מחניון הפסגה אל קבר רשב"י

משך המסלול כשלוש שעות

סימון שבילים: כחול, ירוק, שביל ישראל, כחול, שחור.

מחניון הפסגה בהר מירון יוצא שביל כחול (מאחורי הברזייה) לכיוון חורבת בק ועין זבד. השביל פונה אל חורבת בק – שריד למושבה חקלאית שייסד רבי ישראל בק מצפת. השביל מסומן גם בסימון שביל ישראל כתום-כחול-לבן. נפנה שמאלה מהשביל המסומן בכחול לדרך ג'יפים רחבה מסומנת בירוק. הדרך יורדת במתינות בין שטחי חקלאות מעובדים, עד לנקודת התפצלות ובה אנדרטה לזכר סאלח טאפש – חובש דרוזי תושב בית ג'ן. מהאנדרטה נפנה שמאלה בסימון שביל ישראל, נעבור ליד 'הוטה' עמוקה, נתקדם בשביל עד שנגיע לעין זבד. עין זבד הוא מעיין קטן תחת עץ אלון, מקום יפה לעצירה ונקודת תצפית מרשימה צפונה. מכאן נעזוב את סימון שביל ישראל ונפנה שמאלה במורד 'נחל מירון', בשביל מסומן כחול. חלק זה של המסלול מאתגר, ודורש זהירות מרבית בירידה התלולה בין הסלעים. בסיום הירידה בנחל נגיע לשביל רחב מסומן שחור, נפנה בו ימינה לכיוון 'חניון הפיתול' ונעלה לפי הסימון במעלה ההר אל קבר רשב"י.

3. נחל מירון

מסלול מעגלי למיטיבי לכת – עליה אל כסא אליהו בהר מירון, תצפית מדהימה אל הרי גליל עליון,

 וירידה מאתגרת בנחל מירון.

משך המסלול כשעתיים

סימון שבילים שחור, שביל ישראל, כחול, שחור 

מתחת למבנה הציון מימין נמצא סימון שבילים שחור, נרד לפי הסימון בשביל אל הוואדי שלמרגלות ההר.

בסיום הירידה נפנה בשביל הרחב ימינה, מסומן שביל ישראל – כתום, כחול, לבן, נתקדם בו מספר דקות ונעלה שמאלה עם סימון השביל. נעלה ונגיע סמוך לחרבת שמע, נמשיך לעלות, עליה לא קלה וחשופה לשמש, עד שנגיע לתצפית מרשימה ומבנה אבן גבוה המכונה – כסא אליהו, המסלול ממשיך בעליה עד עין זבד. כאן נעזוב את סימון שביל ישראל, ונפנה ימינה בשביל מסומן כחול אל נחל מירון. הירידה בנחל – לא ארוכה, אך אתגרית בצל העצים, יש להיזהר מהחלקה ולמצוא נקודות אחיזה מתאימה במדרגות הסלע הגבוהות. בסים הירידה נגיע שוב לשביל הרחב ממנו יצאנו. נפנה בו ימינה ונתקדם עד הסימון השחור שיעלה אותנו חזרה בהר אל קבר רשב"י.

4. נחל עמוד

בין צפת למירון עובר נחל עמוד, בדרכו הוא חולף על פני נופי מים, בוסתני פרי ושרידי טחנות קמח, בחלקו התחתון ניצב עמוד אבן מרשים על שמו נקרא הנחל. מבחר אפשרויות טיול במסלול. חלקו הזורם כל השנה הוא 'שמורת טבע' בתשלום.

אפשרויות מסלול בנחל:

1. מסלול קצר מעגלי, ממשטרת עין א-תינה וחזור- כשעתיים (בתשלום).
2. מסלול ארוך מצפת למירון- 3 שעות. אין צורך ברכב, מתאים לגישה בתחבורה ציבורית.
3. למיטיבי לכת מצפת או ממירון לכנרת כ- 8 שעות.

ציוד חובה נעליים נוחות להליכה (גם במים), כיסוי ראש, מים לשתיה ובגדים להחלפה.

1. מסלול קצר (מעגלי) שמורת טבע בתשלום

דרכי גישה מכביש 866 בק"מ ה-40 בין כפר שמאי למירון פונים לפי השילוט 'נחל עמוד' עד לכניסה לשמורה.

דרגת קושי קלה (עלייה מאמצת בסיום המסלול).

סימון שבילים אדום, שחור, ירוק, כחול, שחור, אדום.

ניכנס בשער השמורה ונתקדם בשביל המסומן באדום עד למבנה תחנת המשטרה הבריטית (המבנה מנוקב מיריות מזמן ששימש כמודל לאימון של צה"ל). מכאן נרד במדרגות מפותלות כ-10 דקות עד למעיין עין יקים. נשכשך רגלים במים ונפנה ימינה בשביל המסומן בשחור העובר לצד הנחל, ניתן להיכנס מידי פעם אל המים, אך יש לבדוק את גובהם בזהירות. נתקדם עם השביל השחור עד לבריכות שכווי, נתרענן במים ונחזור על עקבותינו בשביל המסומן בשחור. בסמוך למבנה המבטשה נפגוש בשביל ירוק העולה שמאלה, נעלה בו מעט ונפנה מיד ימינה לשביל מסומן בכחול העובר בבוסתן עצי פרי. השביל נעים להליכה ומוצל ברובו, לצד השביל עוברת אמת מים, נתקדם בשביל עד לסיומו, במפגש השביל השחור, נמשיך בו דקות ספורות ונפנה שמאלה לשביל האדום בו ירדנו למסלול, הפעם נעלה בו, בעליה מאמצת מעט לכיוון מבנה המשטרה הניצב מעלינו ונצא בשביל חזרה לחניון השמורה.

2. מסלול ארוך (קווי) מצפת למירון

תחבורה ציבורית קו 6,7,11 מתחנה מרכזית בצפת יורדים ב'מסעף בית הקברות' פונים ימינה בדרך העפר שבין בנין בית הכנסת לתלמוד תורה ויורדים בו משמאל לבית הקברות, בסיומו חוצים את הכביש פונים ימינה ומתקדמים עד לירידה שמאלה מתחת לגשר.

ברכב מכביש 89 פונים לכניסה הדרומית של צפת, בכיכר הראשונה פונים שמאלה לכיוון החניון התחתון של בית הקברות, בכביש העולה אל החניון פונים שמאלה מתחת לגשר, וממשיכים ימינה בדרך סלולה עד לגדר.

דרגת קושי בינונית.

ניתן ללכת בכיוון ההפוך ממירון לצפת (העלייה לצפת קלה יותר מהעלייה למירון)

סימון שבילים כחול, ירוק, שחור.

נרד אל מתחת לגשר, ונפנה ימינה בדרך הסלולה לכוון חורשת העצים, נחצה את החורשה ונתקדם לשביל צר מסומן בכחול היורד אל הנחל (משמאלנו כיפת מבנה קברו של חוצפית המתורגמן) השביל מתעקל בחדות שמאלה וממשיך בירידה עד לנחל. נגיע לפיצול שבילים ירוק, נפנה שמאלה ונתקדם לאורך נחל שכווי (היבש). השביל עובר על גדות הנחל, נדלג על הסלעים ונגיע כעבור 20 דקות לבריכות שכווי. כאן נוכל להשתכשך במים, להתרענן ולנוח בצל העצים, לאחר התרעננות ומנוחה נמשיך בדרכנו. נעלה ימינה (ביחס לכיוון השביל הירוק דרכו הגענו) בשביל מסומן שחור. אל נחל עמוד לכיוון מירון. השביל עובר לצד הנחל הזורם וחוצה את המים על גשרי עץ, מפעם לפעם ניתן להיכנס אל המים, אך יש לבדוק בזהירות את גובהם, נתקדם בשביל עד ל"עין יקים". מבנה תחנת השאיבה הוא נקודת ההתחלה של מסלול נחל עמוד מהכניסה לשמורה. נמשיך בשביל המסומן שחור ושביל ישראל אל נחל מירון, נלך בו כשעה, לאורך הנחל נוכל להתרענן בבריכות שכשוך קטנות, נתקדם בנחל עד שנגיע לשער ברזל, נצא דרכו ואחרי מספר דקות נגיע לכביש העולה למירון, נעבור במעבר מתחת לכביש אל החניון- ליד קבר רב המנונא סבא, מהחניון נמשיך בשביל השחור העולה בהר דרך הכביש הסמוך למושב עד לקבר רשב"י.

3.למטיבי לכת, מצפת או ממירון לכנרת

נקודת התחלה למתחילים בצפת מפורטת במסלול הארוך. למתחילים במירון- חניון נחל מירון.

דרגת קושי קשה

נקודת סיום ליד חוקוק, במפגש כביש 8077 עם כביש 90 .(ניתן גם לסיים במפגש כביש 85 סמוך לצומת נחל עמוד).

תחבורה ציבורית בצומת חוקוק קווים- 963 לירושלים, 450 לצפת, 62 לטבריה.

אזהרה: המסלול חשוף ברובו לשמש. ומתאים להליכה בחורף או באביב. יש להצטייד לפחות ב 5 ליטר מים.

המסלול מתחיל בצפת או במירון לפי ההוראות במסלולים מס' 1 או 2 עד בריכות שכווי. מהבריכות נמשיך במסלול של 16 ק"מ שהם כ-7 שעות עד לכנרת. השביל מסומן שחור ושביל ישראל, ועובר בעין כובס ועין סתר. קטע דרך אתגרי ויפה של כשעה עוקף את הקניון העמוק של נחל עמוד ויש להתקדם בו בזהירות על המצוק ביתדות. לפני מפגש השביל עם כביש 85 מתרחב השביל ועולה לדרך סלולה בסימון כחול עד למתקן שאיבה, הדרך פונה ימינה לשביל שחור שעובר מעבר מתחת לכביש 85 אל חלקו השני של המסלול- נחל עמוד תחתון. חלק זה של הנחל ארוך וחשוף לשמש, הוא עובר בדרכו את סיפון עמוד- צינור המים של ה'מוביל הארצי' המכוסה טור מדרגות מרשים. ואת עמוד האבן, על שמו נקרא הנחל. אפשר לסיים את המסלול במפגש עם כביש חקוק או להמשיך לכביש 90. המשך הדרך אל הכנרת עוברת בין המטעים עד למפגש עם שביל סובב כינרת המסומן כחול-סגול-לבן.

בשביל הידע / רבי שמעון בר יוחאי

רבי שמעון בר יוחאי היה מתלמידי רבי עקיבא. אחד מחמשת תלמידיו שנסמכו לאחר פטירת עשרים וארבעה אלף התלמידים. היה חתנו (וי"א חותנו) של רבי פינחס בן יאיר ואביו של רבי אלעזר. כשביקשו הרומאים להרגו לאחר שהתבטא נגדם, ברח והסתתר שתים עשרה שנה במערה בפקיעין עם בנו כשהם ניזונים מעץ חרובים ומעין מים. ביציאתו משם נתפרסם ביתר שאת בגדלות תורתו, מתלמידיו היה גם רבנו הקדוש – רבי יהודה הנשיא. כבר בתקופתו היה רבי שמעון מפורסם בגדלותו בקדושתו וכשנצרכו חכמי ישראל לשגר מי שיפעל ברומי לבטל גזירה בחרו ברבי שמעון בהיותו מלומד בנסים, בדורות שאחר כך שימש כדוגמא למי שתורתו אומנותו שפטור מלהפסיק מלימודו אפי' לקריאת שמע "כגון רבי שמעון בר יוחאי וחבריו". לפרסום מיוחד זכה רבי שמעון בהתגלות ספר הזוהר שחובר ע"י תלמידיו, בו נגלים מסודות חכמת הנסתר, ספר הזוהר עצמו מלא בהערכה מופלגת על גדלותו והוא מכונה שם 'בוצינא קדישא' – המאור הקדוש.

על פי מסורת יום ההילולה של רבי שמעון הוא בי"ח באייר. מקום קבורתו במירון מוזכר כבר במדרש (קהלת רבה י"א). בגמרא מסופר על המערה, שנים לאחר מכן נקבר בה גם בנו רבי אלעזר ונחש היה כרוך על פתחה ומנע ממי שאינו ראוי להיכנס אליה. קברו ידוע במסורת בכל הדורות גדולי המקובלים לפני מאות שנים היו עולים לקברו,  ועד היום הוא משמש כמקום תפילה מפורסם הנפקד ביותר בארץ אחרי הכותל המערבי. 

סיפור דרך / קריסה במערה 

מירון הוא מהמקומות בהם ראינו את המעט מכיל את המרובה. לפני כ-100 שנה, בל"ג בעומר תרע"א (1911) לא הכיל המעט ומעומס הקהל נשבר המעקה בגג המערה. כתוצאה מהקריסה נהרגו אחד עשר אנשים ויותר מארבעים נפצעו. בכתבי העת מהימים ההם, מצאנו את תאור הטרגדיה: "לקראת השעה 9 בערב התאסף על גג בית-הכנסת במירון קהל רב וצפוף לחזות ב’הדלקה’, אך זמן קצר לאחריה נשבה רוח פתאומית ופיזרה את הלהבות לכל עבר. מפחד האש נזעקו ההמונים לאחור והביאו לקריסת מעקה הגג עם העומדים בקרבתו לתוך חצר המבנה כל הקהל נבהל ונרתע בבת אחת בחזקה לאחוריו…ניתך ברד של ברזל, אבנים ואנשים על הקהל שעמד למטה בחצר ויעשה בהם שמות… היללות והבכיות היו קורעות את הלב. אב בקש את בנו, אח את אחותו… והבהלה היתה נוראה". הפצועים פונו לבית חולים בצפת שהוקם ע"י הברון רוטשילד. לשנה האחרת, תרע"ב, נאסרה הכניסה לנשים, כדי שלא יבואו לידי תערובת ויגרם ח"ו אסון.

[vc_column_text el_class=".border-for-p"]הצטרפו למועדון להורדת הקובץ[/vc_column_text]