שאלות מאלף ועד טף – תחרותיות

שאלות מאלף ועד טף

אהובה רענן, מדריכת הורים לגיל הרך, מחברת רבי המכר ‘מתוך הלב של אורי’, ‘ מתוך הלב של אמא’, ו’מתוך הלב של תמי’, במענה לשאלות של הורים. 

מוזמנים לשלוח שאלות למייל ‫sofrimyefe@gmail.com

שאלה

הילדה שלי בת ה- 5 נראית לי תחרותית מאוד. היא לא מסוגלת לשמוע שמישהו בסביבתה מקבל מחמאה בלי לשאול אם גם היא כזו, היא מתקשה מאוד להפסיד במשחקים (אם היא מפסידה היא מסבירה בדיוק למה זה נקרא שהיא ניצחה, או שהיא פורצת בבכי ו’עושה ברוגז’) ובכל דבר היא מנסה להיות הראשונה. הגננת שלה מספרת שהיא מתנהגת בצורה כזו גם בגן (היה לה מאוד קשה להתנהג יפה ביום הולדת של חברה). זה אולי לא סוף העולם אבל זה גורם לה להיות פחות אהובה על הסביבה. חוץ מזה אני דואגת מה יהיה איתה כשתגדל, איך היא תחיה בשלום עם החסרונות שלה, איך היא תתמודד עם כישלונות?

תשובה

התמודדות עם הצלחה וכישלון היא חלק מהחיים שלנו והאופן שבו אנו מתייחסים לכישלונות ולהצלחות שלנו ושל אחרים בסביבתנו תורם לעיצוב הדימוי העצמי שלנו.

מגיל 4 בערך מתפתחת אצל ילדים היכולת להשוות ולדרג דברים עפ”י סדר, הם נהיים ערניים יותר ויותר להבדלים בינם לבין אחרים ומתחילים לדרג את עצמם בתוך הרצף בדרך לביסוס הערך העצמי שלהם.

הבת שלך מנסה לבסס את הערך העצמי שלה על ידי זה שהיא דואגת באופן קונקרטי להרגיש מיוחדת ובראש הסולם, כשהיא שומעת שמישהו בסביבתה מקבל מחמאה היא מיד רוצה לוודא שהיא עדין נשארה בעלת ערך, היא מתקשה להתמודד עם כישלונות, כי לתפיסתה אם נכשלים זה הוכחה לכך שאנחנו לא מוצלחים.

ערך עצמי מאוזן מורכב גם מהיכולת להכיר במעלותינו אולם גם מהיכולת להשלים עם חסרונותינו. אדם בעל דימוי עצמי חיובי הוא אדם שמרגיש שהוא בסדר כמו שאני ולא אדם שמנסה להציג את עצמו כמושלם.

הבת שלך בדיוק בגיל בו הדימוי העצמי בשיא התפתחותו וההתייחסות שלכם לכישלונות, להצלחות, למחמאות, לביקורת, לתחרותיות ולהשוואות יכולה להשפיע מאוד על התפתחות הדימוי העצמי שלה. 

כדי לעזור לה לבסס ערך עצמי מאוזן ולפתח יחס נכון להצלחה ולכישלון, כדאי:

• להגביל את התחרותיות והשוואות בהן היא מרבה להשתמש. פשוט כל פעם שהיא נכנסת לתחרות או מתחילה עם השוואות לומר לה: “בלי תחרות” ו”בלי השוואות”. אנחנו בעצם רוצים ללמד אותה להשיג תחושת ייחודיות בלי לגרום למישהו אחר לתחושה נחותה. (ממש כמו שלא מרשים להעליב או להרביץ: “בית שלנו לא עושים תחרות”).
• הראו לה שאתם מעריכים מאמצים ולא רק תוצרים, השקעה ולא רק הישגים. בגיל שלה ילדים מודדים הצלחה וכישלון במדדים קונקרטיים ופחות מעריכים תכונות אופי ומאמצים. כשאתם מחמיאים לה אל תמדדו ואל תשוו אותה לאחרים במקום להגיד “את הכי חכמה בגן” אמרו “את זוכרת מה שלומדים בגן” במקום לומר “את מסדרת את החדר יותר טוב משלוימי הגדול” אמרו: “שמת כל דבר ודבר במקום”, מלבד זאת הוסיפו מחמאות על השקעה ונכונות להיחשף בחוסר ידע “השקעת הרבה בציור הזה”, “יופי שאת מתאמצת ולא מתייאשת”, “יופי שאת מעיזה להתבלבל בלי להיבהל”, או “כל הכבוד שאת מבקשת עזרה / שואלת, זה מראה שאת מבינה שאנחנו לא אמורים לדעת הכל”.
• שוחחו איתה על התנהגותה בזמן רגוע ונינוח. אמרו לה שזה מקסים שהיא רוצה להרגיש שהיא ילדה חכמה ומיוחדת, אבל אולי היא לא יודעת ש”לא צריכים לדעת הכל”, וש”אף אחד לא מושלם”, וילדה שכל הזמן עושה תחרות והשוואות בסוף מרגישה שהיא לא שווה (“מי שכל הזמן משווה בסוף מרגיש שהוא לא שווה”). למדו אותה בזמן השיחה להעריך מי שמצליח להפסיד בכבוד, אפשר לעשות את זה באמצעים תחרותיים שידברו בשפתה, אפשר לשאול אותה למשל: “מי יותר שווה ילדה שרצתה להגיע ראשונה לחצר והצליחה, או ילדה שרצתה להגיע ולא הצליחה ואמרה לעצמה ‘לא נורא, ככה זה בחיים’?” או “מי יותר שווה מי שניצח במשחק או מי שלא ניצח במשחק אבל התמודד עם זה בכבוד?”.
• שמשו דוגמא אישית – הראו שאתם מודים בטעויות ובחוסר משולמות שלכם, שאתם מוכנים להפסיד בכבוד. ספרו על פאשלות או טעויות שעשיתם, השתמשו בביטויים החושפים חוסר מושלמות כמו: “אולי אני טועה”, “אני לא יודעת”, “אני רק בן אדם” “בזה אני לא מבינה” כדי להדגיש שאתם חיים בשלום גם עם חוסר ידיעה. תוכלו לעודד אותה באופן ישיר לטעות כדי להבין ש”לטעות זה חלק מהחיים” ו”מי שלא טועה לא לומד” באמצעות תחרות על כישלונות או חוסר ידע: משחק שבו  מי שאומר הכי הרבה פעמים: “אני לא יודע את התשובה לשאלה” (שמעיז להודות שלא חייבים לדעת הכל”) – הוא המנצח. או באמצעות משחק מזל שבו מי שצבר הכי הרבה הפסדים (“שלא נבהל מלהפסיד” ) – הוא המנצח.
• בזמן משחקים עזרו לה להבין שהפסד הוא חלק מהחיים, והיכולת להתמודד איתו בבגרות ובכבוד שווה לא פחות מהניצחון.

הסברים מסוג זה לא יכנסו לליבה בזמן שהיא הפסידה במשחק. שחקו איתה משחק ותנו לה לנצח, וכשאתם בעמדת ההפסד נצלו את ההזדמנות כדי להסביר זאת. אמרו, כביכול לעצמכם: “אולי אם הפסדתי זה סימן שאני לא חכמה? אולי אם הפסדתי זה סימן שאני לא שווה? אולי אם לא ניצחתי זה מראה שלא שיחקתי טוב? מה פתאום! זה רק משחק”, או לחילופין “במשחק לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים”, או “מה אולי עכשיו שלא ניצחתי אני יתרגז יכעס ויברח? לא אז אני רק ירגיש יותר רע, אני אנסה להפסיד בכבוד ואז אני ירגיש שהתגברתי”. כמו כן עודדו אותה ליהנות מעצם המשחק ולא מהתחרות שבו, אם מרוב תחרות כבר לא כיף במשחק אז עדיף לא לשחק  בכלל, כי במשחק (ובחיים) “העיקר החברות ולא התחרות”.

במקביל שימו לב אם אתם לא מרבים להשתמש בתחרותיות ובהשוואות כדי לעודד עשייה (נראה מי שם פיג’מה ראשון? נראה מי מסיים ראשון, נראה מי משיג, רחלי סדרה הכי יפה, וכו’ ): בטווח הקצר אולי זה מגביר עשייה אבל בטווח הארוך אנחנו מלמדים ילדים להתחרות זה בזה וללמוד להשיג תחושת עליונות רק בהשוואה למישהו אחר.

תחושת ערך אמיתית באה מעמידה באתגרים שהצבנו לעצמינו יותר מאשר ממדידה מתמדת של עצמינו יחסית לאחרים (כביכול אנחנו מתחרים עם עצמינו להגיע ליעד מסוים, ומכך שמיום ליום אנחנו משתפרים קצת). הורים שמאמינים שמותר לטעות ולא חייבים תמיד להצליח, ומאמינים שמה שחשוב זה שאנחנו משתפרים ומתפתחים – תורמים תרומה משמעותית לעיצוב תחושת ערך פנימית אצל ילדיהם.

במיוחד בשבילכם! דימוי עצמי – מתוך הספר מאלף עד טף  להורדה!