הו. הלוואי. הרים טלפון. התקשר לרובי, בכורו. "אני פה בבית של סבא וסבתא, בתל אביב" הוא אמר לו "כן, כבר כמה ימים. מארגן אותו להשכרה" רובי היה נשמע מופתע. לא דברו כבר מלפני שבועיים. "אתה צריך עזרה?" "הו, לא ממש. כבר ארגנתי הכל עם נחום ואתה עסוק מאד בכל מקרה" שתקו קצת, שניהם. "טוב" אמר […]
כולם טוענים שלא עוזר לגעור בעצמך, אי אפשר להכריח את עצמך להרגיש בטח לא לחלום… אוסטרליץ הוכיח לו אחרת. החלומות שלו יותר חזקים מהכל. ישראל ישב במרפסת, הזיע עם קרני השמש העולות על תל אביב הבנויה, ואוסטרליץ הציץ מבין הסורגים. הפעם היה לו חיוך גדול מלא שיניים שבורות. "הי", קרא לעומתו "אתה לא חלום טוב!" […]
מאת חני סגל מחברת הספר 'על המגרש הזה בניתי' בלילה שוב הגיע האיש. גבוה בלי פרופורציה. ישראל דווקא ניסה לחסום לו את הדרך אבל ההוא נופף במפתח גדול ומשונן והזיז את ישראל מהדרך בדחיפה קלה עם הרגל שלו. הפעם גם היו לו גפרורים ביד. ואחרי שהוא נדנד עם הראש הענק שלו את הנברשת וניפץ כמה […]
מאת חני סגל מחברת הספר 'על המגרש הזה בניתי' פרולוג: הקשיש התמהוני לא נתן לו לעבור במדרכה הצרה בלי שייקח ממנו את החוברת הקטנה. אוח. דרום תל אביב של ימינו. לנורמליים אין פה בכלל מקום. לא היתה לו ברירה, במקום להתווכח, לקח אותה, הניח בכיס הפנימי, יזרוק תיכף. רק בלילה אחרי שנפרד מנחום שיצא הביתה, […]
רחל לביא שמי חנה ואני בת שמונים. לבעלי קוראים יוסק'ה, והוא גדול ממני בשנתיים. היה קשה לשכנע אותו להסכים לרעיון שלי, אבל בסוף זה עבד: ברחנו מהבית. לא שיתפנו את ילדינו בתוכניתנו החשאית. הרי בגללם, בין היתר, נאלצנו לברוח. אני מורגלת בשמירת סודות, עיין ערך הקלסר השחור שהוא מחביא בארון בחדר השינה מאחורי הקיטל (רמז: […]
זה כבר הפך למסורת – פרויקט 'נוסטלגיה – הספרים שאהבנו' של 'יפה נוף' היוצא לאור פעם בשנה בחודש הספר, כאשר השנה, זוהי הפעם החמישית ברציפות בה 'דגו' צוות 'יפה נוף' את הספרים רבי המכר הלהיטים משנים עברו שבינתיים אזלו מהשוק, ועתה, הם יוצאים לאור מחדש במתכונת המוכרת והאהובה, ובעטיפה חדשה (רק בשביל זה שווה לראות […]
מאת: יונה קאופמן הסופרת הדסה ארשת על הביקור הבלתי נשכח ברוסיה, המבטים העוינים והעוקבים, הגורל היהודי שלא ניתן להימלט ממנו. וגם על ההמשך המובטח שהגיע וסוגר מעגלים נתחיל בשאלה מאתגרת: מה ידוע לכם על 'משבר הרובל' שהתרחש ברוסיה לפני חצי יובל? בין אם אתם יודעים לענות תשובה ובין אם לאו, 'אנשים ללא גבולות' הוא הספר […]
מאת דבורי רנד "מה הסיפור הבא?" שאלה רחלי, שבועיים לפני ש'מה שנכון נכון' התחיל להתפרסם. רחלי היא חברה מתוקה מהסוג שאפשר ונעים לבטוח בו. אז סיפרתי לה על זאביק וציבי. אמרתי: "זה הולך להיות סיפור פשוט, בעזרת השם. יהיו בו רק שני גיבורים, הם יגורו בבני ברק, לא ירחיקו לכת. לא יקרו דברים מסעירים מאד". […]
הייתה זו שיחת טלפון תמימה, כזו שאינה מסגירה כלום. האדם שמעבר לקו הציג את עצמו: "משה מידלר". שם, שלא אמר לי דבר. "מישהו במקסיקו שלח אותי אליך", אמר לי בפשטות, "הוא חשב שאולי אתה הכתובת בשבילי, שאולי אתה האיש שתוכל לתת את ידך לעניין". מהו העניין? ביקשתי לדעת. "ספר", הוא קיצר. "אז מה אתה אומר? […]
"אני יודע למה זה שוקע." המרירות של אגאל נוטפת מכל מילה. "מי רוצה לגור, או אפילו רק לשכן את האוצרות שלו, בבית שהקירות שלו הם בתי קברות?" יהולקח לא מסכים אתו. "לדעתי," הוא טוען. תוך כדי שהוא מניף את המגל הכבד על קבוצת שיבולים. "לדעתי למצריים ימ"ש מתאים להנות מזה מאד. לשבת בבית שמקירותיו מציצים […]
