אצלי הולך שמייח!!!

בס”ד

מאת-מירי גינצבורג ציירת ומאיירת קומיקסים

אם אתם שואלים אותי, אז ברור שאני אוהבת קומיקסים עליזים ,
עם רעיונות לא שגרתיים ,מצחיקים וקופצניים. לא אוהבת טרגדיות ,
בתי חולים , אסונות …מכל אלו יש כבר במציאות חיינו העגומה די והותר.

 אז תמיד כשאני שותפה לחיבור הקומיקס
 אני מנסה לסחוף את הכותבת אל המחוזות השמחים של החיים.
 ולרעיונות….אמממממ איך נקרא לזה -קצת לא נורמליים.

אוהבת לעקב אחרי הנכדים שלי שמתגלגלים מצחוק כשהם קוראים את הקומיקס שסבתא ציירה. אז בעצם גיליתם שבסבתא מירי מתחבאת לה ילדה קטנה ושובבה עם יצר כזה שאוהב לצייר הרבה שטויות .

להיות ציירת קומיקס זה מסע אל ארץ הדמיון. גם הסופרת מפליגה איתי ביחד ,אבל אני כשבפני קומיקס חדש ,ודמויות חדשות אני עומדת מופתעת .רגע: איך נראה סנדי? ואיך  וטוריו הכפרי המגושם מהכפר? איך נראה המנקה המוזר  במטה המשטרה האיטלקית? לא הייתי שם, לא ראיתי אותם מי הם הדמויות האלו? ממש קשה להיכנס לארץ העלומה הזו.

אני משנסת מותניים ומתחילה לאגור תמונות , השראות , מכל הבא ליד .מכינה לי את הדמויות את הצבעים את הריחות ומתחילה לשוטט בארץ החדשה הזו. מנסה להכיר את הדמות העליזה של געצלה והעיזה שלו, להכיר את הגביר המוצק והמכובד. להבין מה מסתתר מאחורי הדמות של משיח השקר המתחזה -אולי כדאי שיהיה כזה תמיר ומלכותי עם אף מעוקל וגדול ,הלא הוא הנוכל בסיפורינו -האורח מהסמבטיון.  לשרטט לעצמי את הנרי בנו המפונק של מפקד הגסטפו .כן, תלתל כתום וענק מסתלסל לו על מצחו ,בלורית מרשימה של  ילד תפנוקים גרמני .  כמה יותר מפונק ככה יותר טוב הרי בסוף הוא יפול עם אביו לתוך סופו המר (חכו לסופו של הסיפור “המרדף בארץ המגף”).  אני משחקת עם הדמויות שלי ולאט לאט מכירה אותם  .

הספרים האהובים עלי מתוך ספרי הקומיקס שלי  הם  ספרי “מפי הטף” . אפשר לומר שברבות השנים נהייתי ציידת אמרות מתוקות של קטנטנים, מנסה להיכנס לנעליהם הקטנטנות ולהבין איך הם רואים שם מלמטה את העולם הגדול המלא חידושים בעבורם. אני אוהבת לטייל במחשבתי ולחזור לגיל הזה כדי לחוות איתם מחדש את ההרגשות ולהגיע להבנה למה הם התבטאו בצורה כזו או אחרת. ותמיד מופתעת איך כל כך הרבה שנים והמעיין הנובע הזה של הבדיחות המתוקות מתחדש מעת לעת לפי העונה והתקופה.

לכל ספרי מפי הטף הכנסו כאן!