למעלה מן הזמן

יוני 20, 2024

למעלה מן הזמן

כבר כ-7 שנים, שהוצאת ‘יפה נוף’ מוציאה לאור מחדש שורה ארוכה של ספרי איכות מהעבר הקרוב והרחוק. ספרים שיצאו לפני עשור, שניים ואפילו שלושה, חוזרים למדפי החנויות בדפוס חדש ועטיפה מעודכנת – ונחטפים במהירות.

הצלחת הפרויקט של ספרי הנוסטלגיה, מפתיעה אפילו את מנהלי ההוצאה. הם ציפו שהספרים האיכותיים מהעבר יוכיחו את עצמם מחדש, אך לא שיערו איזו תגובה סוחפת תהיה להם בציבור הקוראים.

הספרים, שיצאו לאור כשגם המבוגרים שבינינו עוד היו ילדים, נראים שונים מהספרים שיוצאים לאור כיום. הם קורצים פחות, עבים קצת יותר, ואם יש בהם ציורים, הם מעטים מאד. אפילו השפה טיפ-טיפה פחות קולחת. ובכל זאת, הם אוזלים מהמדפים, והביקוש רק הולך וגדל.

ניסינו לברר, מה סוד קסמם של הספרים הישנים, ומה גורם לנו – מבוגרים, בני נוער וילדים – לקרוא אותם מכריכה לכריכה, ואז ללכת לחנות ולחפש עוד אחד כזה?

יצאנו לבדוק מאחורי הקלעים של ההוצאה, ומאחורי הקלעים של הכתיבה.

מה מיוחד בספרי הנוסטלגיה, שגורם לנו לחזור אליהם שוב ושוב?

“יש לזה כמה סיבות טובות”, אומרת הסופרת נעמי צוובנר. “הראשונה היא פשוט, נוסטלגיה. הספרים שקראנו כילדים היו חלק חשוב בילדות שלנו. גדלנו עליהם, והזכרונות שלנו שזורים בהם. כשאנחנו קוראים ספר שאהבנו פעם, אנחנו בעצם חוזרים לילדות, ומתרפקים עליה מחדש דרך הספרים.

הסיבה השניה היא כמובן האיכות. לא לכל ספר שקראנו בילדות אנחנו חוזרים; יש כאלו שקראנו ושכחנו, וגם אם נראה אותם היום על המדף בספריה, לא נרגיש רצון לקרוא בהם שוב. לעומת זאת, יש ספרים שהם קלאסיקה, וגם בתור מבוגרים אנחנו מוצאים בהם ענין”.

יש ספרי ילדים ונוער שמבוגרים נהנים לקרוא?

“בודאי. ספר איכותי עשוי מכמה שכבות. אם זה ספר לילדים או לנוער, הוא ידבר בשפה שמתאימה לילדים ונוער, ויהיו בו גם תובנות על-זמניות, כאלה שאפשר להבין רק כשאתה מבוגר. כשסופר טוב כותב לילדים, הוא יודע שהם בעצם אנשים קטנים, שמגיע להם סיפור איכותי בשפה שמתאימה לגילם. לכן ספר ילדים טוב הוא ספר שגם מבוגר נהנה לקרוא אותו, ולהעניק אותו גם לילדים שלו, כי הוא יודע שתהיה להם אותה חוויה טובה. הוא אומר לעצמו, ‘אם אני אהבתי את זה ואני עדיין אוהב, אין ספק שגם הילד או הילדה שלי יאהבו’.”

לעוף על כנפי הדמיון

בתור מי שכתבה ספרים שיוצאים היום במהדורת נוסטלגיה, יש הבדל בין הספרים של פעם לאלו של היום?

“כן, יש הבדל. ספרים שנכתבו לפני עשרים שנה, נכתבו באוירה אחרת. באותה תקופה, היו לקוראים הרבה פחות הסחות דעת מאשר היום. לא היו אז כל כך הרבה גירויים בסביבה. הקוראים של פעם היו רגילים להתמסר לספר, היתה להם יותר סבלנות, יותר רצון להשקיע בקריאה, יותר מעורבות, והקריאה היתה חוויה יותר ארוכה ומשמעותית. הסופרים ידעו את זה; הם ידעו שבקצה השני של הספר יושב קורא שמוכן להשקיע יותר – אז הם השקיעו בשבילו עוד יותר. התוצאה היתה ספרים נהדרים, מלאים במשמעות ועומק, שאפשר היה לשקוע לתוכם ולשכוח עולם ומלואו. את החוויה הזאת, של להיכנס לתוך ספר ‘עם הידיים והרגליים’ הקוראים רוצים גם היום, כי לזה אין תחליף”.

היום נכתבים פחות ספרים כאלו?

“את זה נוכל לדעת רק בדור הבא, כשהספרים של היום יצאו בתור ספרי נוסטלגיה”, אומרת צוובנר. “כן נדמה לי שהאווירה היום השתנתה, ויש יותר ביקוש למראה עיניים: יותר תמונות, יותר תנועה, יותר צבע. בילדותי לא היו כמעט ספרי קומיקס למשל, והיום הם חלק חשוב מאד מעולם הקריאה של הילדים. הקומיקס יוצר חווית קריאה מסוג אחר – חוויה מיידית. הציורים מלאי חיים, וזה נהדר. החלק שהקורא פחות מפעיל בקריאת קומיקס הוא הדמיון, מכיוון שהציורים הצבעוניים ממחישים לו את הסיפור, ובעזרתם הוא מבין מה הגיבורים מרגישים ולמה הם מתכוונים. בספרים של פעם היינו צריכים להבין הכל דרך המילים, ולהפעיל את הדמיון כדי להתחבר לסיפור. כשהקורא מפעיל את הדמיון, הוא בעצם ‘כותב’ את הסיפור לעצמו בראש, ולוקח חלק פעיל ביצירה שלו. זאת חוויה פנטסטית, הרבה מעבר לחווית קריאה, ולכן לא פלא שאנחנו חוזרים לספרים האלה היום, ורוצים אותם גם בשביל הילדים שלנו – כדי שגם הם יחוו את זה”.

מה הופך ספר לקלאסיקה?

“אף פעם אי אפשר לדעת, כמובן. זה תלוי בסיעתא דשמיא. אבל אם צריך לתת לזה הסבר, זאת היכולת של הסופר למצוא את הנושא שתמיד יהיה רלוונטי”, אומרת צוובנר. “כדי שלספר יהיו חיי מדף ארוכים, הנושא שלו צריך להיות תמיד חשוב, ולכמה שיותר קוראים, כך שגם אם יחלוף זמן רב, תמיד יגלו בו ענין. יש דברים שתמיד העסיקו אותנו ותמיד יעסיקו אותנו, כמו למשל גיל ההתבגרות. כל ילד עובר את זה, כל הורה עובר את זה עם הילד שלו. זה תמיד יהיה חשוב להם ותמיד יעניין אותם. לא משנה באיזו תקופה או מקום מתרחשת ההתבגרות הזאת – לסיפור עצמו תמיד יהיה אפשר להתחבר. ואדרבא, ילדה בת זמננו תתענין מאד איך ילדה בת גילה חוותה את גיל ההתבגרות לפני עשרים או שלושים שנה, במדינה אחרת. זה מאד מרחיב אופקים. יחסים עם חברים, עם הורים, או איך להיות טובים יותר, איך להתגבר על קשיים ולצמוח – גם אלה נושאים שתמיד יישארו חשובים לכולם. שימו לב שרוב הספרים הקלאסיים, ולא משנה איזה סיפור הם מספרים, איפה ומתי, עוסקים בסופו של דבר בנושאים האלה”.

“גדלנו על הספרים האלה”

בהוצאת “יפה נוף” מספרים על פרויקט הנוסטלגיה, שהולך ומשגשג בעקבות הביקוש ההולך וגדל.

“הפרויקט הזה מאד מרגש אותנו”, מספרים מנהלי ההוצאה. “לפני מספר שנים, עלה הרעיון להפליג אחורה לימים רחוקים, ולהחיות את היצירות הקלאסיות שדורות של ילדים גדלו עליהן. בחרנו ספרים וסדרות אהובים במיוחד, ועטפנו אותם בעטיפה חדשנית ומעוצבת והם יצאו לשוק במחיר מיוחד.

לא צפינו את שטף התגובות. התברר שניחשנו נכון – המוני קוראים עדיין אוהבים את הספרים הללו, זוכרים אותם ומתגעגעים אליהם עד היום.

הפרויקט התחיל לצבור תאוצה, והתגובות הגיעו מכל הכיוונים. החל כמובן מהחנויות, שם הספרים נחטפו במהירות מסחררת, כאילו הקוראים רק חיכו לרגע שאפשר יהיה להשיג את הספר מחדש.

מה שנתן עוד תנופה חזקה, היתה תקופת הקורונה. בתקופות הארוכות של הסגר והבידוד, היתה להורים אפשרות לקנות כמויות גדולות של ספרות איכותית לנוער שנשאר בבית. גם לאלו שפחות אוהבים את הספרות המודרנית, היה שפע של ספרות איכותית מוכרת ואהובה, במחיר זול. זה סיפק למשפחות רבות תעסוקה למשך שעות ארוכות, ואנחנו רק היינו צריכים להדפיס מהספרים הללו מהדורה ועוד מהדורה, כדי לספק את הביקוש”.

אלו תגובות למשל קיבלתם?

“התגובה הכי נפוצה היא ‘גדלתי על הספר הזה’. אנשים מרגישים שספרי הנוסטלגיה הם ממש חלק מהילדות שלהם. היו גם הרבה הורים שפנו אלינו באופן אישי וביקשו ‘תוכלו להוציא מחדש את הספר הזה? ואת הספר ההוא?’… בזכות ההורים הללו אגב, באמת הוצאנו מחדש כמה ספרי איכות.

בשנה הקודמת עשינו לראשונה קמפיין דיגיטלי ענק, ושלחנו לעשרת אלפים המנויים שלנו מייל, בו אנחנו מזמינים אותם לספר לנו על ספרים שאהבו במיוחד, שכדאי להוציא אותם לאור מחדש. שאלנו אותם, ‘אלו ספרים מיוחדים שאהבתם מאד, ואתם זוכרים ומתגעגעים אליהם עד היום, כדי להוציא שוב לאור?'”

והיתה היענות גדולה ?

“היתה פשוט הצפה. המון המון בקשות להוציא הרבה מאד ספרים ישנים. התברר שהספרים האלה נגעו בלבבות בדרך שקשה להסביר. אולי זו התמימות של פעם, שהיום כבר קשה למצוא אותה”.