נכספתי – אלול שלי

פרשת כי תבוא / פסיעה אחת בדרך לאבא
השביל אל הארמון ארוך ומפותל. יש דרך ארוכה לעבור, אבל המשימה פשוטה וברורה. הצעד הראשון הרבה פחות מפחיד ממה שחשבנו, והרבה יותר מאיר ממה ששיערנו. רימון חדש מבכר בפרדס, וחוט של גומי מסמן אותו. מחשבה טובה מוגשת לך אבא, באהבה.

סודם של אנשי החיל
נפוליון כבש בסערה חצי עולם. הוא עמד בראש צבא אדיר, והוביל את חייליו לנצחון מוחץ על רוב יבשת אירופה. צדיקים רבים ראו בו אדם שיש מה להתחקות אחר מהלכיו וללמוד ממנו תכסיסי מלחמה. מה היה סודו? איך הוא הצליח לגרום לכל כך הרבה אנשים ללכת אחריו וללחום עבורו מלחמה עיקשת חסרת פשרות, בלי להיעצר באמצע ובלי לנסות לנוח רגע לפני הסוף?
נפוליון הבין, כי מה שמוביל את האדם אלו כוחות נפשו. הגוף הוא כלי המעשה, והכוח שלו מגיע מהנפש. נפש חזקה, בוטחת ושמחה תוביל אחריה גוף חזק שנכון לכל מאמץ. הוא השקיע כוחות בנפשות חייליו. הנחה את המפקדים לשדר להם אומץ, לבנות את בטחונם העצמי, ולהפוך אותם לפטריוטים נאמנים של הממלכה. בתחילת כל אימון פתחו המפקדים בהרצאה והקדישו כמה דקות לשיחה אודות הכוחות העצומים שהחיילים ניחונו בהם. הם העצימו אותם ונתנו להם להבין שהנצחון בידם. הם לימדו אותם לדמיין איך הכל נכנעים בפניהם. החיילים הוטענו בגאוות יחידה ובבטחון עצמי בכמויות אדירות. בנוסף, כדי להעלות את המורל הם שילבו מוזיקה צבאית. שירי לכת, המנונים ופזמונים עם מקצב מהיר וסוחף, מלא רנן ושמחה.
אל קו האש, אל תוך הסכנה ואימת האויב, יצאו החילים מלאי שמחה ובטחון. המורל הגבוה עמד לצידם, וחיילי האויב נסו על נפשם.
נפוליון הוא משל טוב. החיילים שלו הם אובייקטים נהדרים כדי להעמיד אותם על לוח השחמט ולהתבונן איך אנחנו לוקחים את הטכניקה שלהם ומאמצים אותה לחיים שלנו.
יום הדין הולך ומתקרב, אנחנו עומדים לצאת לקרב על החיים שלנו. ספרי חיים וספרי מתים פתוחים ביום הזה, ואנחנו מוכרחים לנצח. מוכרחים להיות בצד החזק. אין אפשרות אחרת. לא יכולה להיות כזאת. ובשביל המלחמה הגורלית שאנו עומדים בפתחה מוכרחים לאסוף כוחות, להתחזק בבטחון איתן. אנחנו חיילים של הקב”ה, אנחנו באותו צד, ויש לנו אותה מטרה – גלה כבוד מלכותך עלינו! הכלים להצלחה הם מורל גבוה, מצב רוח טוב וקצב רונן של שירי לכת. לא משום שאיננו מפחדים. להיפך, יש ממה לפחד, אבל דווקא בגלל זה עלינו לאזור את כל הכוחות, ולצאת בשמחה דרוכים לקרב.

איך לומדים ‘ראשית חכמה’?

אל ה’בית אהרן’ מקרלין הגיע חסיד, כולו רועד וחרד. בעיניים מושפלות ובלב נשבר הוא אמר לרבי, כי הוא למד בספר ‘ראשית חכמה’ והגיע לתיאור על הגיהינום הנורא, כיצד מגיע אדם שחטא, ומעמיקים לו את הגיהינום; אלו יסורים עוברים שם ואלו מלאכי חבלה נכונים להתנפל על נשמתו של החוטא. מה יהיה עליו? איך יתקן? מה יעשה???
הרגיע אותו הרבי ואמר: הקב”ה מכיר אותך ויודע שאתה רק בן אדם. הוא ברא אותך על כל המשיכות החומריות, והוא אינו בא בטרוניה עם בריותיו. תעשה מה שאתה יכול, תתחזק ותעבוד את ה’ בשמחה. ה’ פועל רחמיו בדין, והוא ירחם עליך.
החסיד יצא מחדר הרבי רגוע. הוא הלך לבית המדרש, שם סיפר לכולם על השיחה שהיתה לו עם הרבי ועל תשובתו המרגיעה. עמד שם לץ שהיתה לו מעט מאד יראת שמים. הלה שמח בתשובת הרבי וחשב לעצמו: כמה טוב! לא צריך להבהל. אעשה רק דבר קטן, בזמן שיתקעו בשופר טוטוטוטוווווו אכוון לחזור בתשובה, אומר בכוונה גדולה ‘לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למות’, וכל טוב.
הוא נכנס לרבי, זחוח ונינוח, ועשה עצמו כאילו הוא מפחד מאימת הדין. “רבי” – הוא קרא – “קראתי ב’ראשית חכמה’ על הגיהינום… ממש תצילנה אוזניים משמוע. מה יהיה אתי ועל נפשי האומללה?”
ענה לו הרבי – “זאת באמת צרה צרורה. תדע לך שה’ראשית חכמה’ אפילו לא התחיל לתאר את הגיהינום. זה הרבה יותר נורא והרבה יותר מפחיד ממה שהוא כותב!”
הפעם הלץ נבהל ביותר. לתשובה כזאת לא פילל. הוא יצא בסערה אל בית המדרש וסיפר לכולם כי הרבי שינה את טעמו לגמרי. הוא אמר שצריכים לפחד מאד, שהעונשים בעולם הבא נוראים. איך זה מסתדר עם תשובתו הרחומה של הרבי לחסיד הראשון? תמהו הכל.
נכנסו לרבי וקיבלו תשובה. מי שאכפת לו להיות קרוב לה’, מי שמפחד מהדין, נפשו בשאלתו ועמו בבקשתו, וכל מגמתו היא לעשות את רצון הבורא יתברך – אותו מרגיעים ומנחמים כי קרוב ה’ לכל קוראיו. אבל מי שטוב לו עם מצבו המרוחק, ואין לו שום פחד, אותו צריך לטלטל!

המאמר הינו דוגמא מתוך הספר “נכספתי” – מתיקות הימים הנוראים במבט חדש ומרגש.

מומלץ מאד! המלאי מוגבל!