ניחוח של פעם כאן ועכשיו

ראיון עם הסופרת רותי טננולד, כותבת הסדרה סיפורים בניחוח של פעם

את הסדרה האהובה, ‘ סיפורים בניחוח של פעם ‘ מכירים כולם. תוכלי לספר לנו איך הגעת אליה? מאיפה הרעיון?

האמת היא שמלכתחילה לא חשבתי בכלל על סדרה. הגיע לידי יומן של ילדה יהודייה שהתגוררה בכפר גויי בבריטניה תקופת ה’בליץ ‘במלחמת העולם השניה, ועל הבסיס הזה כתבתי את ספרי’ הדוד הטוב של רולי ‘. היומן, שהיה מלפני שבעים או שמונים שנה, היה כתוב בסגנון של פעם, השתדלתי לשמר את הסגנון המיוחד הזה גם בספר עצמו, ועל הכריכה כתבתי “סיפור בניחוח של פעם ‘. סיפורה של רולי התקבל בס”ד באהדה רבה אצל הקוראים, קיבלתי עוד ועוד תגובות חמות, וניסיתי לאתר סיפור מעניין שיהיה בסיס לספר נוסף ולא ניחוח קסום של העבר. אבי שליט”א הזכיר לי את סיפורה המרגש של קרובת משפחתנו שנחטפה בנערותה למנזר, ובעקבותיו כתבתי את סרינה … כך נולד עוד ספר ועוד ספר, והיום, ברוך ד ‘, יש כבר ממש סדרה מכובדת ובעזר ד’ אני מקווה שהיא עוד תגדל ותתרחב …

מעניין שלסדרה זה, ‘בניחוח של פעם’, מגוון גדול של קוראים – ילדות, אימהות וגם סבתות. לאיזה קהל יעד ייעדת מלכתחילה את הספרים?

אני חושבת שספר טוב ואיכותי, גם אם הוא מיועד לילדים, מבוגרים יכולים להנות ממנו. אף שמלכתחילה ייעדתי את הסדרה לנוער, בכל זאת אני מקבלת אינסוף תגובות מקורות בכל טווח הגילאים, מילדות בנות תשע ועד מבוגרות בנות תשעים (כן, מתקבלות אלי לא פעם קשישות שזוכרות חלקים מהסיפור האמיתי שעליו התבססי בספר. ) גם אני, כאם לילדים, נהנית לקרוא ספרים טובים שקניתי בעצם לילדי, כמו את הספר ‘ כמעט אחרונה חביבה ‘ של הסופרת גילה המאירי ו ‘ המסע הארוך של נאן ‘ של הסופרת לאה פריד בנוסף לכך, מבוגרים גם יכולים למצוא בסיפורים האלה תובנות ורגישות שהקוראים הצעירים שעדיין היו בשלים לקלוט.

איזו מן הדמויות שכתבת עליהן אהובה עליך שונה?

את השאלה הזו אני נשאלת פעמים רבות. התשובה אינה חד משמעית. אני אוהבת מאד את רולי, הלא היא הגיבורה הראשונה בסדרה, נקשרתי אליה מאד במהלך הכתיבה, התקשיתי לסיים את הכתיבה ולהפוך ממנה (כמו שציינתי בהקדמה לספר), ועד היום יש לה מקום מיוחד בליבי. עם זאת בדרך כלל אני מחוברת מאד לדמויות מן הספר האחרון עליו כתבתי, ולא פלא, סיפורן עדיין טרי ואני מכירה אותם היטב. זו הסיבה לכך שכרגע קרולין ואנט מספרי האחרון ‘ היי לי לבת ‘ הן הדמויות האהובות עלי. אבל גם את סרינה מ ‘ שלנו את סרינה ‘ אני אוהבת מאד, את מימי מ ‘ בזכותך ילדה ‘, את ג’ון מ ‘ילדים שלי לתמיד’, והאמת היא שאת הגיבורים כולם. כתיבת ספר אורכת לי תקופה ארוכה של חודשים ואילו שנים. באותה תקופה אני נקשרת מאד לדמויות, הוגה בהן ועוקבת אחריהן. חשבו כמה אתם, כקוראים, סגנונים להתקשר לדמות מספר שקראתם במשך שעות ספורות ודמיינו כמה נקשר הסופר לדמות שהוא כותב עליה חודשים ארוכים …

שמענו שהסיפור ‘ הדוד הטוב של רולי ‘ הופק כהצגה והועלה על במה. איך ההרגשה שהגיבורים שלך עולים על במה?

האמת שכבר בשלבי הכתיבה היה ברור לי שהסיפורים האלו מסדרת ‘ניחוח של פעם’ יומחזו אי פעם כהצגות. כתיבת הסיפורים האלה נעשתה בסגנון של הצגה או סרט, המטרה שלי הייתה שהקורא יחוש בזמן הקריאה כאילו הוא צופה בסרט קסום מן העבר. (לכן אני מתארת ​​בפירוט איך נראית כל דמות, איך נראה החדר בו היא נמצאת וכו ‘, משתדלת לתת תיאור ציורי מושלם). ואכן, ‘הדוד הטוב של רולי’ הועלה כבר פעמים רבות על במות הארץ ובווריאציות שונות. לפעמים אני כתבתי את טקסט ההצגה ולפעמים עשו זאת אחרים. לעיתים הועלה כהצגה, ולפעמים הופק הסרט. ספרים וסיפורים נוספים שלי הועלו אף הם כהצגות על במות בהן הארץ וגם בחו”ל. אין ספק שזה נחמד לראות את הגיבורות הסיפור שאני ‘יצרתי’ קורמות פתאום עור וגידים והופכות לדמויות ממש …

האם הדמויות של הילדים שלך מתחבאות איפה שהוא בין השורות בספרים שלך? ובכלל, האם הם מעורבים בעבודה הכתיבה?

השאלה יפה ומעניינת, והתשובה חיובית לגמרי. בכל ספר להמצא איזו דמות שמאחוריה מסתתר אחד מילדי, או אפילו רק כמה ציטוטים חמודים שלהם. לפעמים אני ‘מכניסה’ אותם בכוונה, ולפעמים הם פשוט משתחלים לסיפור מבלי שארגיש … רק לאחר מעשה אני מזהה אותם …

הילדים מעורבים מאד בכתיבה שלי, גדולים וקטנים כאחד. אחת המעלות של עבודתי ככותבת היא האפשרות לשתף פעולה עם ילדי העבודה. הבנות הגדולות עוקבות במתח אחרי הפרקים, מעירות ומאירות. (אוף, אמא, למה עשית אותה חולה, מסכנה? תבריאי אותה, מהר!) הבן חוזר מהישיבה וממהר לקרוא איך התפתח הסיפור, והקטנים מקשיבים מרותקים לסיפורים בהמשכים בלילות …

מנין הרעיונות לסיפורים? האם הם קרו באמת?

אז ככה, לא יודעת איך זה אצל סופרות אחרים, אולי אצלן הרעיונות נוזלים מהשרוול, אבל אצלי זה ממש לא ככה! אצלי הרעיון הוא החלק הקשה ביותר בבניית הסיפור. כאשר יש לי רעיון לסיפור, מבחינתי חלק הקשה מאחורי … לפני כתיבת הסיפור וכמובן במהלכו אני מתפללת להקב”ה שישלח לי רעיון יפה וכמובן גם את המלים לבטא אותו. הכי אני אוהבת להתבסס על סיפורים אמיתיים. (אני באופן אישי אוהבת מאד לקרוא סיפורים שהיו, ופחות אוהבת דמיונות של סופרים)  … צריך לכתוב סיפור סיפור בניחוח של פעם אני קוראת הרבה על העבר, וגם מדברת הרבה עם אנשים מהעבר, זאת אומרת אנשים מבוגרים. אחד התחביבים שלי ממנה ‘סיפורי סבתא’ על ימים שהיו ואפשר … לפעמים הקב”ה, שכל הרעיונות מאיתו, מזמן לי סיפור שמהווה ‘בשר’ לספר שלם, ואני רק צריך להוסיף תפאורה ונופך,

כששואלים אותי לאחר הקריאה: ‘הסיפור היה באמת?’ אני נוהגת לענות כך: לסיפורים שלי, ברובם המכריע, יש בסיס אמיתי. רק שחלק מהם בנויים משמונים אחוזי אמת ועשרים אחוזי דמיון, ואחרים בנויים מעשרים אחוזי אמת והיתר דמיון. ועכשיו תשאלו: איזה ספר הוא אמיתי בעיקר ואיזה רק בחלקו? ובכן, זה כבר סוד כמוס!

זו הזדמנות עבורי להודות לכם, קוראים יקרים, על התגובות הרבות והאוהדות שאני מקבלת. אין ספק שהמשוב החם מצדכם נותן הרבה כוח להמשיך ולכתוב.

תודה רבה,

רותי טננולד.