רואה אותך בעיניים עצומות

הייתה זו שיחת טלפון תמימה, כזו שאינה מסגירה כלום. האדם שמעבר לקו הציג את עצמו: “משה מידלר”. שם, שלא אמר לי דבר.
“מישהו במקסיקו שלח אותי אליך”, אמר לי בפשטות, “הוא חשב שאולי אתה הכתובת בשבילי, שאולי אתה האיש שתוכל לתת את ידך לעניין”.
מהו העניין? ביקשתי לדעת.
“ספר”, הוא קיצר. “אז מה אתה אומר? תוכל למצוא זמן לפגישה קצרה איתי? איפה אתה גר בעצם? אוכל להגיע לכל מקום שתאמר לי”.
הופתענו כשהתברר ששנינו מרחובות, מתגוררים במרחק של חצי שעת הליכה.
“עד מקסיקו הייתי צריך לנסוע כדי לשמוע עליך”, מלמל משה.
“ואיך זה שלא הכרנו עד היום?” החזרתי לו בשאלה, כדרכו של יהודי טוב.
שום דבר מעבר לזה לא הכין אותי לקראת הפגישה.
משה נכנס לחדרי נשען על קביים, וגם מגשש באמצעותם את הדרך. הוא הושיט את ידו ללחיצה. “משה מידלר, בעוד חודשיים בן חמישים וחמש, נשוי לחנה, נכה ועיוור ועובד בשירות ארגוני נכים, עד כאן הכל בסדר?”
נכה ועיוור? חשבתי לעצמי. איך הוא מסתדר? איך הוא חי בכלל? מה כבר אפשר לעשות במצב כזה? לְמה אפשר לצפות מן האיש?
התיישבנו לדבר קצת, והשיחה התארכה וגלשה הרבה מעבר לזמנה הקצוב. התברר שמשה לא סתם חי. הוא איש מלא חיים וחיות. על כתפיו מוטל עול גיוס כספים של אגודות נכים, ולשם כך הוא עורך מסעות חובקי יבשות. אך משה הוא הרבה יותר מזה – הוא איש של אמונה ושל שמחה שופעת, איש של אופטימיות, כח רצון וגבורת רוח. איש שהרים את עצמו, כפי שהוא אוהב לומר “מהלמטה של הלמטה”, והצליח להשיג מה שהרבה אנשים בריאים לא הצליחו לעשות.

ספרו לי עוד על הספר

התברר לי, כי בסיומה של הרצאה שמסר במקסיקו, באחת הנסיעות האחרונות, שאל אותו מישהו מדוע בעצם אינו מוציא ספר. כך נבט בו הרעיון, הצמיח עלים ופרחים, ואולי גם פירות. מה רע באמת בספר של ממש? כזה שילווה את האנשים בביתם שלהם, מול הבעיות והקשיים שבהם הם נתקלים. ספר שיתן להם כתף, ובעיקר יושיט להם יד וירים אותם למעלה.
“כל חיי נלחמתי”, אמר משה בפשטות, ובדל חיוך נותר קשור בשפתיו. “לא יכולתי לעשות כלום בלי להילחם. נאבקתי ללכת, נאבקתי ללמוד, הקמתי עסקים – נפלתי – ונלחמתי לקום בחזרה ולהרים ראש מעל המים, משכתי את עצמי למעלה, אל בורא העולם, ואל כל הטוב שנתן לנו. הייתי רוצה לכתוב על כל אלו, עבור העולם הגדול”.
“הייתי רוצה לומר להם משפט אחד, נוקב ואמיתי: ‘אנשים, אם יכולתי אני – אתם וודאי יכולים!’ אתה חושב שזה שווה ספר?”
אני סברתי שכן.
מאז קבענו להיפגש אחת לשבוע בהמשך צירפתי למפגשים את רעייתי יעל שתחיה העוסקת בתחום הייעוץ והטיפול שאמונה על הקשבה והאזנה לצלילים דקים של רחשי לב, שניחנה בכוחות לדלות תובנות ממעמקי הנפש, בעזרתה השיחות עם משה הפכו למעיין מפרה של תובנות ושם הצטיירה דמות מפעימה שעליה תקראו בדפי הספר. משה מידלר סיפר – ואנו שאלנו, מנסים לתהות על קנקנו של האיש, להבין מנין הכוחות, ושואף ללמוד ולהפנים…
“רואה אותך בעיניים עצומות” הוא תמצית אותם מפגשים מפעימים עם אדם לוחם שלא הרים ידיים מול התמודדות חייו. עם אדם, שעיניו הגשמיות עצומות, אך הוא מיטיב לראות הרבה יותר משיכולים הפיקחים. עם מי שלא רואה חושך – למרות החושך. שלא רואה את הקטנות ואת החיסרון הקיימים באנושות, אלא את גדלות האדם הבלתי נתפסת ואת העוצמות שאליהן הוא מסוגל לטפס.
“רואה אותך בעיניים עצומות” הוא ההזדמנות של כולנו לאמץ לעצמנו יכולת התבוננות מופלאה, שתרים אותנו למעלה – והשמים הם הגבול. 

ספרו לי עוד על הספר!