ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו! האתר בהרצה. אם מצאתם תקלות פנו אלינו!
באתר מוצעים מוצרים במחירים נמוכים ומוזלים מהמחיר הקטלוגי. מחירים אלה ניתנים במסגרת מדיניות תמחור מוזלת, ואינם נחשבים למבצע לפי הגדרת החוק. מבצעים מתקיימים מעת לעת לתקופה מוגבלת וע״פ התקנות.
משלוחים חינם בקניה מעל 299 ש"ח!

סיפורת הסופרים

מגוון סיפורת קצה, מעניינת וקולחת מפי הסופרים הטובים של יפה נוף.
קחו לכם רגע של קריאה.

השבוע

סופרת השבוע

רחלי שיין

שמונה ימים אחרונים

מבחר סיפורת מקורית ומגוונת - כל סופר מביא קול אחר, וכל סיפור פותח עולם חדש

אמא, תספרי לי! 4 סיבות שיגרמו לך לשבת מול ספר ילדים

מאת: מלי נדל לפני הרבה שנים, בבית הספר היסודי ברכסים, היתה מחנכת מסורה שהקריאה סיפור בהמשכים בזמן הפסקת האוכל., וכך גרמה לכל התלמידות לשבת בנחת ולאכול עד תום. זו לא היתה רק העלילה המסעירה והמסקרנת; הדיבור שלה, טון הקריאה, הקצב והצליל ריתקו אותנו, למרות שהיינו ילדות גדולות שכבר קוראות היטב…

חופש וספרים – הסיפורים שלכם

בבינהזמנים האחרון ביקשנו מהקוראים לשתף אותנו בסיפורי החופש שלהם. רצינו לשמוע (או יותר נכון לקרוא) על ספר שזכור לכם מחופשה, על דמויות שליוו אותכם בחופש ועוד. קיבלנו מאות שיתופים! הופתענו ממש. מתברר שצדקנו ואכן קריאה היא חלק ניכר מהנאות החופשה. החלק הקשה יותר היה לבחור. קוראים סיפרו על ספרים שהיו…

אי אפשר לדבר עם הילד הזה!

עיניהם מושפלות. השפתיים מתרחבות בחיוך פתאומי, בלי להסתכל על אף אחד. לפעמים הם צוחקים בקול סתם כך לעצמם. כשפונים אליהם הם מהמהמים במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב לא שומעים בכלל. תולעי ספרים עלולים להרגיז לפעמים. ההתעלמות מהסביבה בהחלט מאתגרת, (בעיקר את האמא שדורשת! בפעם העשירית! לבוא כבר לאכול ארוחת ערב!)…

הוא כיף? הוא צבעוני? הוא מזמין? אוי לא, הצילוווווווו!!!!

פעם-פעם, כשהיינו ילדים, אהבנו את החופש הגדול אהבת נפש. אפילו תשעת ימי האבלות היו חלק מהחגיגה. גם היום יש מבוגרים שעדיין מחכים לבואו. (עובדי חינוך יקרים: במהלך השנה לא נסכים להתחלף איתכם. אבל עכשיו – בחופש – אנחנו מקנאים בכם קנאת מוות.) אבל הורים רגילים? אוהבים חופש כמו שאוהבים מסלול…

עוד נגאל / רחלי שיין

"אני יודע למה זה שוקע." המרירות של אגאל נוטפת מכל מילה. "מי רוצה לגור, או אפילו רק לשכן את האוצרות שלו, בבית שהקירות שלו הם בתי קברות?" יהולקח לא מסכים אתו. "לדעתי," הוא טוען. תוך כדי שהוא מניף את המגל הכבד על קבוצת שיבולים. "לדעתי למצריים ימ"ש מתאים להנות מזה…

שמונה ימים אחרונים – רחלי שיין

התינוק בן חצי יום. דינה השכנה באה לאחל מזל טוב. "את יודעת הרי," היא אמרה לה, "שאין כאן שום דבר משמח. שום דבר ממש." את יודעת, הרי, שמרגע שהוא נולד יש לי עוד שמונה ימים אחרונים וזהו. הוא יהיה הבכור והאחרון. כמו כל התינוקות של התקופה האיומה הזו, התקופה של…

נס במקום הזה

מאת שפרה גליק מחברת הספר יש לך את זה סתם תחנת אוטובוס. פשוטה כזאת ויומיומית. איזור מרכזי; חנויות מאחור, חנויות ממול. תרצה מניחה למרגלותיה את השקיות, ציד מסע הקניות של היום. שולפת את הרב-קו מהתיק. 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. היא לא הוגה את המילים בקול, כמובן. רק בלב.…

דודה טובה מבקשת סליחה

[vc_row][vc_column][vc_column_text] סיפור אמיתי מאת רותי טננולד פעם בשבוע הלכתי אליה, אל דודה טובה. אמנם גרתי בקרית אתא אבל בתקופה בה למדתי בתיכון בחיפה ניצלתי את עובדת היותי בקרבת מקום ומידי יום שלישי לאחר הלימודים נסעתי לביתה של דודה טובה בשכונת קריית אליעזר שליד הים. הלכתי לעזור לה, לדודה. כך בכל…

סתם אשה פשוטה

[vc_row][vc_column][vc_column_text]   מאת רותי טננולד מחברת הספרים סינקה, הדוד הטוב של רולי, בזכותך ילדה ועוד נפגשנו לראשונה על ספסל אחד באוטובוס צפוף ומחניק. אני עייפה הייתי, לאחר מסע קניות ארוך ומתיש. חפצתי אך להתרווח על המושב באוטובוס הממוזג, להניח את שקיותי העמוסות ולשקוע בתנומה מתוקה משך כל שעות הנסיעה שנכונו…

מכתב לגילי שלי

[vc_row][vc_column][vc_column_text] מאת חני סגל מחברת הספר 'על המגרש הזה בניתי' כ"ד טבת תשנ"ד ברוך ה' לגילי המותק! את בטח צוחקת עכשיו גילי. מכתב, מאבא? איזה מן אבא זה, שכותב מכתבים והוא פה יושב בחדר על יד? זה באמת קצת מוזר. אבות בכלל לא כותבים מכתבים, בטח שלא לבנות שלהן, בנות…

לכל ביצה יש כתובת 

[vc_row][vc_column][vc_column_text] מאת א. אייכלר – כותבת ומציירת לכל תכלה ראיתי קץ – שלושת רבעי השעה של המתנה מעייפת הסתיימו לבסוף. בראש כבד ורגליים רועדות נדחפתי לעלות לקו 422. ומכיוון שהיה עלי לשאת את אותם ראש ורגליים עד לירושלים, לא יכולתי לוותר על מקום ישיבה לי ולהם.. משאלה שבהתחשבות בכמות האנשים…

הגילוי (או – חופשה אמיתית בירושלים)

[vc_row][vc_column][vc_column_text] מאת לאה פריד קיץ. חם בבני ברק המהבילה, ושוב אנו נופשים בירושלים. התמונה הבאה עולה איכשהו מתהום הנשייה מציפה את כל כולי: כבר ירד הערב, אני הולכת בסמטה הצרה, כף ידי האחת הקטנה נתונה בכף ידו הגדולה של אבא, בידי השנייה אני נוגעת באבני הבניין הירושלמיות, נהנית ממגען הקריר.…

השיר שלא נגמר

סיפור מאת לאה פריד מחברת הספרים אפשר לקרוא לך אמא, אבא חוזר ועוד רבים מאז שמצאה את מחברת הזמרה הישנה שלה לא מצאה שולמית מנוח לעצמה. הרעיון נצמד אליה כמו דיבוק ולא הניח. היא רוצה לשיר את השירים הללו עוד פעם יחד עם כולן. עם כל בנות הכיתה מאז… איזה…

כשהאשפה מטפטפת בחדר המדרגות

סיפור מאת חני סגל – מחברת הספר על המגרש הזה בניתי כשהזבל של חינסקי מטפטף אני מתחילה לכעוס. באמת, לשלוח ילד לרוקן את האשפה, ועוד לא לבדוק אחר כך מה הנזק… אני לא עולה להגיד להם כלום. מה זה יעזור. מחר יקרה בטח שוב. נו, איך יכולה אימא לשבעה קטנטנים…

בשביל שניהם

לא ככה חשבה כבי שתראה קניית העגלה לתינוקת החדשה. הייתה בטוחה שהם יחכו שבועיים-שלושה אחרי הלידה, עד שהיא תרגיש שהיא מסוגלת להגיע לחנות ולבחור. את התינוקת ישאירו בהשגחת בייביסיטר עם שאר הילדים, ויחד יצאו במונית לקניה חגיגית. ככה חשבה. אבל בסוף, שבועיים אחרי הלידה, הם היו עדיין המומים ושבורים מכדי…

מציאות לא מדומה / סיפור מטלטל

[vc_row][vc_column][vc_column_text]  מאת חוי גרינשטיין           'די, תפסיקו לדחוף!'  סער מנערת את ראשה, מנסה לשלוט על אשד המחשבות שפלשו לראשה כמו גל צונמי. 'אתם צפופים ודוחפים', היא גוערת בהם בתוך ליבה, לוחשת ואחר כך צועקת בתוכה. היא אינה משתלטת עליהן. והן, המַחְשבות, מְחַשבות להטביע אותה. 'תפסיקו לדחוף, אתן רוצות שתהיה פה מפולת…

מעומק הלב

[vc_row][vc_column][vc_column_text] סיפור שהיה באמת / צפורה שלנגר צפירות האמבולנס לא עוררו תשומת לב מיוחדת בהארלם, שכונת העוני הניו יורקית. גם הלב שעבורו צפר האמבולנס לא קפץ אפילו מעט למראה האמבולנס. צפירות הן מענייני דיומא בשכונה- רכבי משטרה עוברים שם תדיר ועושים בשכונה כבשלהם באין פוצה פה ומצפצף. תושבי השכונה, שוכני…

כלה בדרך אפרתה / רחלי פאהן

כשאני צופה בה מרחוק, בכלה שלי, עומדת קרוב כל כך לאוהל, בציון של אמא רחל ומליטה פניה בסידור קטן של נערות, שהכריכה שלו הייתה ורודה לפני שדהתה, אני מבין, שבדיוק לה חיכיתי כל הזמן הזה ואפילו לא הבנתי, כמה זה יהיה משתלם. רוח די קרירה, יחסית לסתיו שרק עתה אמר…

הטלית של אבא

הטלית של אבא- מירי זוננפלד פתאום היה הכול לבן. עד לפני רגע עוד חייכו אליו העצים, מסבירי פנים בעלים הירוקים שלהם. עץ התפוחים קרץ אליו ברמיזות ורדרדות, הבטחה לפירות שיבואו. השמים היו תכולים אפורים ועננים שייטו בהם ומצדי השביל התגוששו עשבים גבוהים, ירוקים, רוחשי חיפושיות ושאר זוחלים. עד לפני רגע…

לו רק-אסתר קווין

לו רק  / אסתר קווין "תקשיבו!" צרחתי, "אם אתם לא תשימו גבול לעצמכם – אני אשים אותו, הבנתם או לא?" הקולות שעלו ממיטות הילדים השתתקו. אבל זה כבר לא סיפק אותי. התקדמתי לכיוון החדר הפנימי: "אמא עייפה!" אני בטוחה שעיניי ירו גיצים שנראו היטב בחשיכה, "ולא מרגישה טוב. נפתלי היה…