"אני מעדיפה להינשא לארכיאולוג", אמרה סופרת גויה ידועה, "כי ככל שאזדקן, הוא יגלה בי יותר עניין".
זוהי דעה מסולפת, כמובן. כיהודים, אנו יודעים שהדורות הקודמים לנו היו קרובים יותר מאיתנו למעמד הר סיני וזה מבלי להזכיר את ירידת הדורות.
ההיסטוריה היהודית – ימיה כימות עולם ומשחר הינקות שלנו אנו לומדים בגן הילדים את דברי ימיה של ההיסטוריה. לאחר יציאת מצרים, בה נהיינו לעם, התקנאו בנו הגויים וההיסטוריה הכללית הפכה לחלק בלתי נפרד מזו היהודית, שדם ויזע רב זרמו בהם מאז ועד עתה.
תרבות האנשים, חשיבתם, האוכל, הלבוש, תנאי המגורים ומה לא – היו שונים משמעותית מאילו שלנו. סופר המחליט לכתוב על תקופה היסטורית, ככל שהיא רחוקה יותר, עליו להעמיק יותר במחקר על התקופה ומנהגי היהודית באותו האיזור, מדמויות ההוד של אותה התקופה ועד לדמויות הספרותיות שעליו נסוב הסיפור ההיסטורי.
דילמה לא פשוטה העומדת בפני הסופר, שחי בתקופה מרוחקת הזו שעליה הוא כותב – אילו מילים לשים בפי הגיבורים? ניקח לדוגמה את התקופה של לפני חמש מאות שנים בגרמניה – ימי הביניים. סגנון הדיבור וההתנסחות היו שונים משמעותית מהסגנון של ימינו. אם יכתוב בשפה של אז, הוא יאבד את הקוראים שיפהקו ויסגרו את הספר בעמוד הראשון. מצד שני, הוא מגיע מכיוון של החייאת ההיסטוריה והמחשת התקופה ההיא.
פועל יוצא מכך הוא ספרים שאינם מדויקים לחלוטין מבחינה היסטורית, אך מעניקים את הניחוח של פעם, התקופה ובעיותיה. ככל שהסופר יעמיק במחקרו, הוא יימנע מנפילה בטעויות היסטוריות מביכות.
סופרים רבים יוצרים גיבור או משפחה שלימה שהייתה חיה באותה התקופה ודרך עיניה הם מספרים את ההיסטוריה. במרבית הפעמים נוטלים הסופרים חירות ספרותית לגבי דמויותיהם והתקופה משמשת רק כמסגרת לסיפור עצמו, והסופרים מציינים את זה בהקדמת הספר.
לעיתים משלבים הסופרים עבר והווה באותו הסיפור, אם במסע הגיבורים מההווה במכונת זמן לאחור או סיפור המתרחש לסירוגין בנקודות זמן שונות, כאשר הקשר בין הדמויות מתברר במהלך העלילה או בסופה.
סגנון נוסף של ספרי היסטוריה הם 'היסטוריה חילופית' – כלומר סיפור היסטורי המתרחש במקום מסוים שבו ההיסטוריה האמיתית מוחלפת בהיסטוריה שלא הייתה. לדוגמה: מה היה קורה לו נפוליון היה מצליח לכבוש את כל העולם? מה היה קורה לו הרוסים היו כובשים את כל העולם במלחמת העולם השנייה? מה היה קורה לו מדינת היהודית הייתה מוקמת באוגנדה? ספרים אילו לא קיימים בספרות החרדית שמטרתה לספר על ההיסטוריה ולשאוב כוחות מאנשים קדומים.
דרך ספריו של הרב מאיר להמן זצ"ל אפשר לחיות את תקופות היסטוריות רבות ובמיוחד את אילו שנכתבו על אותו הזמן בו חי הרב להמן בגרמניה של השנים ה'תקצ"א – ה'תר"ן.
הרב דוד זריצקי החיה בספריו את התקופה שבה הוא חי – כנער בפינסק לאחר מלחמת העולם השניה, כתלמיד בישיבת ראדין לפני מלחמת העולם השנייה, תלאותיהם של בחורי הישיבות ברוסיה ובקזאחסטאן ועוד. הרב זריצקי מרבה לספר על יהודי העיירות של פעם שהיו ואינם.
