- מידע נוסף
- חוות דעת (1)
מידע נוסף
| שם המחבר | |
|---|---|
| BIG | פורמט בינוני |
| כריכה | כריכה קשה |
שימקה – זריצקי / קוראים כותבים
₪25.00
שימקה הילד לא ידע כלל שאבא התפלל במותו, גם לא הבין עדיין שאמא
התפללה במותה ביער. אבל התפילות השיגוהו ליווהו, נצרוהו והביאוהו
מן היער ועד הנה.
דורו של שימקה עבר את הדרך גידלו אותו המוות והפחד הימנו. קווי
אור בודדים של אמא נגהו עליו ודעכו. ילדים אחרים בני גילו לא זכו אף
לכך והתברר לבסוף, כי חיי הפרא היעריים רק עטפו אותם כבגד, אשר
ברבות הימים בלה ונשר מעליהם ושוב חזרו להיות אותם ‘שימקהי’ם של
ערינו ועיירותינו בפולין, בהונגריה בליטא ועוד, בעלי עיני הקטיפה והפנים
הקדושות.
נרות השבת של אמא, אשר לא זכו לראותם; ארשת הדבקות של פני
אבא, אשר לא הכירוהו כלל; כל אלה, בכל זאת, הזדהרו בהם עם המגע
הראשון ביהדות של תורה. שימקה נצמד אל הטלית, משמש בידיו את
פסי השחור והלבן, חפן בין אצבעותיו הרוטטות את חוטי הציציות.
רחל’ה לטשה עיניים, הריחה בשקיקה את החמימות של נרות השבת..
כאילו זכרו פתאום משהו שנשתכח מהם…
הם שבו למקור, נדחפים בידיהם המתות של אבא ואמא, בכוח תפילות
של אלפים בשנים, אשר שכנו בעמקי נשמותיהם. ואז חייך שימקה חיוך
יהודי ראשון.
אבל עד שהופיע חיוך זה, נגזר על שימקה לעבור את הדרך הארוכה
שעליה מסופר בספרנו זה.
- מידע נוסף
- חוות דעת (1)
מידע נוסף
| שם המחבר | |
|---|---|
| BIG | פורמט בינוני |
| כריכה | כריכה קשה |
שימקה – זריצקי / קוראים כותבים
-
מכניס לאוירת השואה והפרטיזנים
מוצרים קשורים
- מידע נוסף
- חוות דעת (1)
מידע נוסף
| שם המחבר | |
|---|---|
| BIG | פורמט בינוני |
| כריכה | כריכה קשה |
שימקה – זריצקי / קוראים כותבים
-
מכניס לאוירת השואה והפרטיזנים
₪25.00
שימקה הילד לא ידע כלל שאבא התפלל במותו, גם לא הבין עדיין שאמא
התפללה במותה ביער. אבל התפילות השיגוהו ליווהו, נצרוהו והביאוהו
מן היער ועד הנה.
דורו של שימקה עבר את הדרך גידלו אותו המוות והפחד הימנו. קווי
אור בודדים של אמא נגהו עליו ודעכו. ילדים אחרים בני גילו לא זכו אף
לכך והתברר לבסוף, כי חיי הפרא היעריים רק עטפו אותם כבגד, אשר
ברבות הימים בלה ונשר מעליהם ושוב חזרו להיות אותם ‘שימקהי’ם של
ערינו ועיירותינו בפולין, בהונגריה בליטא ועוד, בעלי עיני הקטיפה והפנים
הקדושות.
נרות השבת של אמא, אשר לא זכו לראותם; ארשת הדבקות של פני
אבא, אשר לא הכירוהו כלל; כל אלה, בכל זאת, הזדהרו בהם עם המגע
הראשון ביהדות של תורה. שימקה נצמד אל הטלית, משמש בידיו את
פסי השחור והלבן, חפן בין אצבעותיו הרוטטות את חוטי הציציות.
רחל’ה לטשה עיניים, הריחה בשקיקה את החמימות של נרות השבת..
כאילו זכרו פתאום משהו שנשתכח מהם…
הם שבו למקור, נדחפים בידיהם המתות של אבא ואמא, בכוח תפילות
של אלפים בשנים, אשר שכנו בעמקי נשמותיהם. ואז חייך שימקה חיוך
יהודי ראשון.
אבל עד שהופיע חיוך זה, נגזר על שימקה לעבור את הדרך הארוכה
שעליה מסופר בספרנו זה.
- מידע נוסף
- חוות דעת (1)
מידע נוסף
| שם המחבר | |
|---|---|
| BIG | פורמט בינוני |
| כריכה | כריכה קשה |
שימקה – זריצקי / קוראים כותבים
-
מכניס לאוירת השואה והפרטיזנים
יהושע –
מכניס לאוירת השואה והפרטיזנים