א-ל מסתתר בשפריר חביון
האמנם מסתתר?
ילדות היא מולדת אמיתית ורחוקה, של ערבית ושל צרפתית ומעליהן עברית נפלאה, מתנגנת כגעגוע אחד גדול ונמשך מתוך הפיתויים והלימוד והערגה למולדת אחרת, כולה מדומיינת במילים, ארץ ישראל.
ושם, בילדות הממשית הזאת, הלא דמיונית, המולדת הירושלמית של בית מזמיל על ריחותיה הערביים, ועין כרם על מגוריה זורעי המסתורין והאימה – שם הולכת ונפרשת לפנינו מניפה רחבת זמנים ומרחבים, כולה מארג מפותל של חלומות ושבריהם, וחלומות חדשים: אחד היה כך, אחד היה כך ואחד הרבה מאד מאחד, היה כך:מ"ביום הכיפורים נפל בתעלה". מאותם מוקשים של כאב שהמספר מטמין לרגלינו מתחת למסווה התום ויפי השפה העברית, שברים של חלומות.
הרבה מציאות: מחלב הנברחת, הבלתי נשכחת, דרך הפוגרום בעיירה באוקראינה, מן החיפוש אחר הילדים הנעלמים באירופה ההרוסה והבריחה מטריפולי שבלוב בין גלים ואנגלים, אל טעמם של תפוזי הקיבוץ שכל ארץ ישראל כולה נתקפלה מתחת לקליפותיהם-אהבת תפוח הזהב. האם היא אהבה נכזבת? סיפור אובדנה של ילדות הוא סיפור קנייתה של מולדת חדשה, אחת, על תקוותיה, על יסוריה, על האמת, שתמיד היא קצת, או הרבה, מסתתרת בה. ועל הסיפור הזה כולו שפוך חן מיוחד, הוא החן של פתרון חידת גלגולו של ניגון – חסידי? מזרחי? צברי?

בשפריר חביון, ספרו החמישי של סבתו, יפגיש את רבבות קוראיו עם פנים מוכרות בתיאום כוונות מסיפוריו הראשונים באמת מארץ תצמח. וגם עם פנים אחרות, מפתיעות, ברשת מיוחדת של קשרים.