פשוטים

ספרו סיפורכם, פשוטי עמי, מן השוקים.
האירו אורכם – העממי – מציתי נרות קטנים, במעמקים
בכם יתפאר בעליונים, עליכם גאותו שחקים
(מתוך שיר הפתיח)

סיפורים פשוטים, על רגעים פשוטים ויקרים, בחיי יהודים פשוטים ויקרים.
על אכזבות ומבוכות שקיבלו מבט קצת שונה. מנעמים טבעיים שהושארו מאחור למען מה שחשוב יותר. נפשות מתמודדות שגילו בעצמן יופי וערך. ניצוץ טהור הפוקע מתוך בוץ חיים.
בדידות, עלבון או פחד, שהתמזגו והתמתקו עם טוב ה’. גחלת חרישית הלוחשת אהבה גם לעת גלות. ניחוח ייחודי, טרם נברא כמוהו בכל העולמות, העולה עד כסא הכבוד מאיתנו, כפי שאנחנו, כאן ועכשיו.
סיפורי אמת אלה, כבר נגעו בעומק לבם של רבים, ועוררו ערגה וטוב, עידוד ותקוה.