אחת ויחידה

נעמה. מורה בבית יעקב. מגדלת לבדה את שני ילדיה.

מחייכת לרוב. דומעת לפעמים. מאמינה תמיד.

לומדת מן העבר, חיה את ההווה, מייחלת שיבוא.

משתפת ביומיום, בשבתות ובחגים. במסע, באתגרים ובהתמודדות.

במשברים, בכאב ובנפילות, אך גם בנקודות האור, בטוב ובבהירות.

כמו כלי חרס שבור שאוחה בזהב כך גם הלב.

השם “קינצוגי” (Kintsugi) – משמעותו “חיבור מוזהב”, הוא מתאר אומנות יפנית עתיקה של איחוי שברים בזהב.

לא כדי להסתיר את הפגמים, אלא כדי להבליט אותם. להוכיח שדווקא השבר, כשהוא מחובק באהבה, יכול להפוך ליצירה שלמה ומוארת.

גם הסיפור כאן הוא סיפור של שברים ושל איחוי,

של כאב שהפך ליופי ושל חיים שנבנים מחדש מתוך אמונה עמוקה שהשבר הוא לא הסוף, אלא התחלה חדשה, אחרת.