חלונות אור 9 – לגור בסירה על המים

“לֵאָה, זֶה חֲלוֹם, אוֹ שֶׁאַתְּ מִתְקַשֶּׁרֶת אֵלַי בֶּאֱמֶת?” זִהֲתָה לֵאָה בְּקֹשִׁי אֶת קוֹלָהּ הַמְּנֻמְנָם שֶׁל קֶרֶן.
“זֶה לֹא חֲלוֹם, זֶה אֲמִתִּי! יֵשׁ דְּמֻיּוֹת לְיַד הַבַּיִת הַנָּטוּשׁ בַּחוֹף!”
“מָה? לֵאָה, מָה אָמַרְתְּ?” קוֹלָהּ שֶׁל קֶרֶן הָפַךְ מִיָּד לְעֵרָנִי לְהַפְלִיא. קֶרֶן קָמָה מִמִּטָּתָהּ וְצָעֲדָה לְעֵבֶר הַחַדְרוֹן שֶׁשִּׁמֵּשׁ כַּחֲדַר הוֹרִים.
הֵם נִמְצָאִים לְבַד, שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת, בְּמָקוֹם שׁוֹמֵם וְנָטוּשׁ, וְהַדְּמֻיּוֹת שֶׁלֵּאָה רָאֲתָה בַּחוֹף עֲלוּלוֹת לִפְגֹּעַ בָּהֶם.
קֶרֶן חִיְּגָה לַמִּשְׁטָרָה.
הַשִּׂיחָה הִתְנַתְּקָה מִיָּד. קֶרֶן הִבִּיטָה הֲמוּמָה בַּנַּיָּד.

מִשְׁפַּחַת קַרְשִׁי נֶאֱלֶצֶת לַעֲבֹר לָגוּר בְּסִירָה, בִּגְלַל מַחֲלַת רֵאוֹת שֶׁל אַבָּא קַרְשִׁי. מִיְּמִינָם מִתְגּוֹרֶרֶת מִשְׁפָּחָה נֶחְמָדָה, שֶׁבִּתָּם, קֶרֶן, הוֹפֶכֶת לַחֲבֵרָה נֶאֱמָנָה שֶׁל לֵאָה. אוּלָם מִשְּׂמֹאל, בַּסִּירָה הַלְּבָנָה שֶׁל הַצַּיֶּרֶת הַגֶּרְמָנִיָּה, מִתְרַקֶּמֶת מְזִמָּה זְדוֹנִית, וְאַסְדַּת הַנֵּפְט “תָּמָר” בְּסַכָּנָה.

לָגוּר בְּסִירָה עַל הַמַּיִם – סֵפֶר יְלָדִים מְרַתֵּק, שָׁזוּר בַּעֲרָכִים נִפְלָאִים שֶׁל אֱמוּנָה, אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, נְשִׂיאָה בְּעֹל עִם הֶחָבֵר, עַיִן טוֹבָה וְחֶסֶד.

לָגוּר בְּסִירָה עַל הַמַּיִם – סֵפֶר הַמְלַמֵּד אֵיךְ לִרְכֹּשׁ חֲבֵרוּת, אֵיךְ לְטַפֵּחַ יַחֲסֵי יְדִידוּת בַּמַּעְגָּל הַקָּרוֹב וְאֵיךְ לְהִתְנַהֵל חֶבְרָתִית בַּמַּעְגָּל הַכִּתָּתִי.

לָגוּר בְּסִירָה עַל הַמַּיִם – סֵפֶר מֶתַח חֲוָיָתִי שֶׁקּוֹרְאִים שׁוּב וָשׁוּב,
וּבְכָל פַּעַם נֶהֱנִים מֵחָדָשׁ.

חַלּוֹנוֹת אוֹר – סִדְרַת הַסְּפָרִים הָאֲהוּבִים, שֶׁהֵם נֶכֶס לַחַיִּים.