הי רובי

הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁשָּׁלִיחַ דָּפַק עַל דֶּלֶת בֵּיתָם שֶׁל מִשְׁפַּחַת זִילְבֵּר וְהֵבִיא אֶת הָעַבַּ”ם הַמְּהַבְהֵב.
צִיבִי שָׁמְעָה אוֹתוֹ מְזַמְזֵם בַּלַּיְלָה, חֲפָצִים חֲשׁוּבִים נֶעֶלְמוּ מֵהַבַּיִת בַּזֶּה אַחַר זֶה, מַלְכִּי נִפְגְּעָה כְּשֶׁנִּתְּקוּ לָהּ אֶת שִׂיחוֹת הַטֵּלֵפוֹן שׁוּב וָשׁוּב, וְרַק בֶּרְנַרְד חִכֵּךְ כַּפּוֹתָיו בַּהֲנָאָה.
אֲבָל אָז שָׂכַר הַפְּרוֹפֵסוֹר אֶת שֵׁרוּתָיו שֶׁל סֶרְגֵי, וְהַכֹּל הִתְהַפֵּךְ מֵחָדָשׁ.
“הַי רוֹבִּי” – עֲלִילָה מְרַתֶּקֶת, מְשַׁעֲשַׁעַת וּמוֹתַחַת כְּאֶחָד, שֶׁגַּם תַּקְנֶה לָכֶם מְיֻמָּנוּיוֹת סֵדֶר בְּחִיּוּךְ וּבַהֲנָאָה.