אי הזהב

הרב עמד, כתפיו שחוחות ובידו היה רמקול שלתוכו הוא דיבר, נושא דברים אל בני הקהילה. קולו רטט מהתרגשות עד כי קשה היה להבין אותו. הקומנדקר נסע לאטו, והאנשים ליוו אותו במבטים קרועים לרווחה מתהדמה והלם. הרכב הצבאי התרחק ודמותו של הרב עמו, ויהודי ג’רבא נבוכו. בספר זה פותחת הסופרת צוהר לקהילה יהודית מפוארת בפזורה היהודית, כשהיא טווה עלילה עתירת מתח, אותנטית ועשירה בתוכן.