גם כי אלך

“זה קשה לי, אני לא יכול להמשיך” עיניו מתמלאות דמעות.
“למה”?
“אני מפחד”!
“ממה?”
“מהכל” הדמעות זולגות על לחייו.
“תנסה לבודד ממה אתה מפחד מאיר?”
“אני לא יודע מה יהיה, איך יהיה”.
“תסביר”.

“ואני מוכרחה להודות לך שסוף סוף נתת לי להכיר אותך באמת
עם כל החסרונות, בלי להתחבא”.
“לא מפריע לך?”
“מפריע?. את לימדת אותי שמתחת ומעל לכל המגבלות
והחסרונות, יש אותי בעצמי, ישנה הנשמה האלוקית שלי
וכמו שהיא אהובה ורצויה אצל הבורא יתברך,
כך גם את אהובה ורצויה כאן למטה, נכון?”
היא מהנהנת בהסכמה.
“אז זה הכל… הגיע גם תורך לדעת, שאת יקרה ומאירה,
בלי קשר לכל מה שאת סוחבת על הגב שנים ארוכות”.

אפשר, או אי אפשר, נכון או לא נכון, יהיה או לא יהיה,
טוב או רע, מושלם או שלם- כל השאלות עולות,
כל המיתוסים מתנפצים, כל החלומות נרקמים ונעלמים
ושוב עולים, מחדש, גם אם ולמרות, על אף הכל-
האמונה עומדת למבחן ויכולה לה.
במציאות חיים בלתי אפשרית מתקדמים הגיבורים
וגם נופלים. לא תרצו להיות שם במקומם, אך תרצו
מאד להיות איתם ולא לעזוב, עד הרגע האחרון.
זהו מסע מטלטל, נוסק לגובה ופולח תהומות נפש
וכל-כך אמיתי. אל תשארו מאחור.