מאפילה לאור גדול

התאריך
היה ערב חג
השבועות תש”ד.
שוב צררנו את
מעט החפצים שהיו
ברשותנו ופסענו יחד
לתחנת הרכבת.
“קרונות בקר מלוכלכים ציפו
לנו, עלינו עליהם, משפחות שלמות
תינוקות, נשים הרות, קשישים- כולם
נדחסו שם, ובשניה אחת נסגרה הדלת.
“הנסיעה נמשכה ונמשכה, האוירה
היתה קשה מאוד, חלק מהאנשים מלמלו
תהילים, חלקם ישבו בשקט. לפתע האטה
הרכבת עד שנעצרה כליל. דלתות הקרון נפתחו
בתנופה, מצאנו את עצמנו במחנה ענק מוקף
גדרות, חיילים גרמנים צעדו בין האנשים. ירדנו
מן הרכבת ומיד הפרידו בינינו. לא היה זמן
לומר שלום”.
כך מתאר ר’ פנחס כהן את זכרונותיו
הבהירים כאילו היה זה אתמול. החיים בגטו.
ענני המלחמה שהקדירו את אירופה ואת הכפר
ליסקא שבו גדל. הפרידה המרה מבני המשפחה
שעלו בסערה השמימה,העבדות והסבל
השהיה בצעדת המוות בסמוך לכ”ק האדמו”ר מקלויזנבורג
זצ”ל.

וגם את האור הגדול:
לאחר המלחמה, היה ר’ פנחס ממקימי הקהילה החרדית
המפוארת בעיר רחובות, יחד עם הר”ר יוסף חיים וייס ז”ל
ממייסדי בית הכנסת פא”י ,אשר בשעריו נכנסים מדי יום למעלה מאלף מתפללים ולומדים, מעלות השחר עד שעות הלילה המאוחרות.
כל זה ועוד, מכונס בספר שלפניכם
מאפילה לאור גדול.