שאגת מעונה

יותר מ-200,000 יהודים מנתה קהילת לודז’ בימיה היפים, טרם הגיעו ימות הזעם הנורא. יותר מ-200,000 יהודים שהחץ הנאצי פגע בהם אנושות.
אחד מהם היה רבי יעקב מארוקו. בעקבות רבו, האדמו”ר מסוכוטשוב זצ”ל, עבר רבי יעקב אל וורשא. הימים בגטו, ימים של שכול ותוגה, עברו עליו במחיצת מורו ורבו ובמחיצת גדולי עולם נוספים. בהמשך הוא הובל אל מחנה מיידנק וממיידנק אל מחנות סקרז’יסקו והאסאג.
מנוסה, אימה, תשישות ורעב ליוו את רבי יעקב. זוועות נחרטו בגופו ובנפשו. אהוביו ובני משפחתו נרצחו, ואפילו מצבה להשעין עליה את ראשו ולבכות את האובדן לא נותרה אחריהם.
המלחמה תמה. רבי יעקב חזר אל לודז’ והיה שותף פעיל בשיקום האודים המוצלים מאש. אחר כך היגר אל שוודיה וממנה לישראל.
בכל אותם ימים ליוו אותו זעקות השבר של אחיו המעונים.
“ועד עתה”, הוא העיד שנים אחר כך, “עם חלוף למעלה מחמישה עשורי שנים עוד מהדהדות הן ובטוחתני שלא יחדלו גם לנצח להרעיש עולמות”.
מתוך דפי הספר הן ממשיכות לזעוק את זעקת הדוויים, מלמדות אותנו על החושך הגדול שעטף את אירופה, ועל אנשים של אור שהילכו בתוכו.