מהמצודה אל הלא נודע

אני קופץ לצדה השני של הגדר, תופס בזריזות את המצלמה בידי ומתכונן לקפץ בחזרה.
אלא שאז נשמט משהו מתחת רגלי. אני צונח מטה.
הכל חשוך ומפחיד. כלאוס כבר אינו בטוח שאבדרוס לא צדק כשברח כמו חתלתול מפחד.
נראה שכדאי לו לצאת מפה, ובהקדם. יהודים אין כאן, חשך יש כאן, וגם פיצוץ מסתורי היה כאן.
המספרים הכחלים הגדולים היו בידים שלה. היא עמדה מול המראה וגזרה. על הרצפה סביבה
היו קוצות-קוצות של תלתלים זהבים. השער היפה של שולמית. השער שהיה של שולמית.
לא שמים לב לאיזה כוון אנחנו רצים. העקר, מתרחקים משני הנערים דוברי הערבית,
שלפחות אחד מהם בעקבותינו.
מזמנים להצטרף לטיול עם כתה ד’ של אליעזר ובני לעבר המצודה העתיקה.
לפל אתם לתוך מנהרה נסתרת, למצא מגלה עתיקה שכתב עתניאל ו, ש… לא מגלים הכל.

הספור שאהבתם ב”יתד שלנו”, מופיע כאן לראשונה עם פרקי הסיום שלו.
“מהמצודה אל הלא נודע” – חבר ל”סיסמת גל” ול”כוכבים בבקר”.
ספרים שהם הרבה מעבר לחויה.