פיצית

אף אחד לא התכוון שפיצית תהיה סוד אמיתי. אפילו לא שני. זה קרה ככה, בלי כוונה. בתחילה היה זה אבא שביקש לא לספר עד שיתבררו העניינים. ואחר- כך הלך הסוד ותפח, פיתח לו אישיות משל עצמו ולא שאל אף אחד, אם להיות או לחדול.nאלא שאז באה יעלי…nשני מדברת בקושי, חוצבת מילה אחרי מילה מן העומק. “מי… מי סיפר לך?”n”שמעתי”. יעלי יורדת לאט. מדרגה ועוד מדרגה, לא משאירה לשני שום ברירה, אלא לרדת בעקבותיה. היא לא תשאר פה לבד, לא עכשיו.n”התינוקת שלכם היא לא סוד. שני, תינוקות אף פעם לא יכולים להיות סוד. אפילו אני לא הייתי”…n”את”? שני מטלטלת את הראש- היא לא מבינה שום דבר. “את- ברור שאת לא סוד. את יעלי”.n”גם התינוקת שלכם לא”. מתעקשת יעלי.nnשמונה מאות שלושים ושבעה גרם. קצת פחות משקית חלב. איך הצליחה הפיצית הזו לשאת על גבה הקטנטן סיפור שלם? בספר הזה נוגעים זה-בזה תווים של תקווה ותפילה, ידידות וחיבה וקסם, ששמור רק לדברים הכי קטנים והכי נוגעים ללב, שמקשטים את חיינו