החיים זה לא מלון

השדכנית הבטיחה שמדובר ברבי עקיבא של הדור. היא כנראה התכוונה לתקופה שהוא עוד היה רועה צאן. ייתכן שהיא סמכה עלי שאני אמצא את הפוטנציאל הגלום בו. אבל לא קראו לי רחל. קראו לי מירה. לא ראיתי ירושלים של זהב. רק קש והרבה.

אם אתם אנשים הגיוניים, ריאליים, שמשנתם סדורה, הספר לא מתאים לכם. אם אתם אוהבי סדר, התחלה ברורה, אמצע וסוף, כדאי שתדלגו למדף הבא. אם בלגן מאיים עלים וטלטלות קיצוניות בשגרה גורמות לכם לאי נוחות, לא תמצאו את עצמכם בין הדפים. כי הספר הזה הוא הכול, חוץ מרגיל. הוא בוכה וצוחק בו זמנית, צועק ושניה אחר כך מתפייס. מתחיל מהאמצע, חוזר להתחלה ומחפש נואשות אחר הסוף.

במחשבה שנייה, הוא מתאים בעיקר לכם, אנשי ההגיון הצרוף. כי הרווקות לא מחולקת לפי מנת משכל ולוגיקה, היא לא מבקשת רשות להיכנס, אינה מבדילה בין דם לדם, לא מביטה על שם המשפחה שעל הדלת. ומה תעשו כשסימני שאלה ידיחו את כל סימני הקריאה המסודרים שהכרתם עד כה?!…

בשפה כנה, אמיצה ומלאת הומור עצמי, מביאה מירה דביר את בעיית הרווקות האונברסלית לקדמת הבמה. סדרת הטורים שהתפרסמה במגזין ‘קטיפה’ ובבמות נוספות, נוגעת בעדינות בעצב החשוף ומעלה לשיח הציבורי סוגיות שהיו בטאבו.