יום החתונה המיוחל של פִיאַגְרוֹ ולִינַאר, לו חיכו כל בני השרשרת בכיליון עיניים – מפציע מעל האדמות המזרחיות.

בחודשים שחלפו עד הַגיעוֹ, לינאר רכשה לה את האויבת החזקה ביותר מבין אנשי הבִּיצה: הפנתרה, שלקחה ממנה את היקרים לה, וכעת היא סובבת את לינאר כפנתר רעב המחפש את חולשותיו של טרפו.

כשם שהאדווֹת על פניו של הנהר הירוק המנצנץ – רבות,

כך האגדות המסופרות ברחבי השרשרת – אינסופיות,

אולם במהלכו של מסע פתלתל ומעורר אימה שלינאר עוברת, היא מגלה שכמה מהאגדות אותן חשבה להזויות – נכונות, וחלקן אף נוגעות ממש בעֲבָרה שלה.

לינאר נדרשת לצלוח ולשרוד את הדרכים, עם כל הסכנות שאורבות בהן, בממלכה שלא רק שנמצאת על סיפו של חורף קשה, אלא גם על סיפה של מלחמה קרבה.

אבל תמיד ישנן נקודות של אור המתגלות כשהכול נראה אפל, ולבד מהאנשים טובי הלב אותם לינאר פוגשת במהלך מסעה, היא גם מגלה על העצב – ועל התקווה שמרפאה אותו,

על הרפיון – ועל האמונה שמעלימה אותו,

על הזמן המקהה את הכאב,

ועל העתיד שהוא אחת התרופות שביכולתן לפוגג אותו,

וכל זאת על רקע נופיה המרהיבים של מַהַרְלִי, הנתונה תחת רוחות ימים של סתיו לוהב.

לָהֵי נַאאר, החלק השני בספר הראשון שבסדרת נאמני הזקן, הוא סיפור מסעה של נערה המתמודדת עם עֲבָרה ועם מה שמזמן עתידה – באומץ, והוא סיפור הרפתקאות עוצר נשימה, שבו כשכבר נראה כי כלו כל הקיצים והאפלה תשטוף הכול – מחלחלת אליה התקווה, המוכיחה כי גם במצבים הקשים ביותר יש מוצא, ושהאור חזק מכל חושך.