הִנְנִי בְיָדְךָ!
להורדת קובץ PDF – דוגמא מהספר החדש שטרם ראה אור
הָיָה זֶה לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְהַגִּיעַ אֶל הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, אֵלָיו נוֹשְׂאִים כָּל יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם, וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ לִפְנֵי אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם. מִתּוֹךְ הֶכֵּרוּת עִם הָאוֹטוֹבּוּסִים הַצְּפוּפִים, וְעִם מְצוּקַת הַחֲנָיָה לְרֶכֶב פְּרָטִי בִּסְבִיבוֹת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי – הֶחְלַטְתִּי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִנְסֹעַ בְּמוֹנִית.
יָצָאתִי אֵפוֹא לָרְחוֹב, הוֹשַׁטְתִּי אֶת הַיָּד, וְרֶגַע לְאַחַר מִכֵּן – עָצְרָה לְיָדִי מוֹנִית חֲדִישָׁה, עָלֶיהָ הִתְנוֹסֵס שֶׁלֶט שֶׁל חֶבְרַת מוֹנִיּוֹת מֻכֶּרֶת. רַק לְאַחַר שֶׁנִּכְנַסְתִּי וְהִתְרַוַּחְתִּי בַּמּוֹשָׁב הַקִּדְמִי, וְאַף הוֹדַעְתִּי לַנַּהָג אֶת יַעַד הַנְּסִיעָה – הִבְחַנְתִּי בִּפְרָט מְסֻיָּם: הַנַּהָג לֹא הָיָה יְהוּדִי. לְיֶתֶר דִּיּוּק: הוּא הָיָה עֲרָבִי.
בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, הַמְּתִיחוּת הַבִּיטְחוֹנִית בָּאָרֶץ הָיְתָה בְשִׂיאָהּ. כִּמְעַט בְּכָל יוֹם נִסּוּ מְחַבְּלִים עֲרָבִים לִפְגֹּעַ בִּיהוּדִים בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת. בִּנְסִבּוֹת אֵלּוּ, הַנְּסִיעָה בְגַפִּי, בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, עִם נַהָג מוֹנִית עֲרָבִי – הָיְתָה חֲוָיָה לֹא נְעִימָה בִּמְיֻחָד. וּבְכָל זֹאת, כְּשֶׁכְּבָר יָשַׁבְתִּי בַּמּוֹנִית, וְהַנַּהָג הִתְחִיל בִּנְסִיעָה – לֹא הָיָה לִי הַרְבֵּה מַה לַּעֲשׂוֹת. הִרְגַּעְתִּי אֶת עַצְמִי שֶׁמְּדֻבָּר בְּמוֹנִית מֵחֶבְרָה מֻכֶּרֶת, וְקִוִּיתִי שֶׁהַנְּסִיעָה תִסְתַּיֵּם כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר.
רִגְעֵי הַנְּסִיעָה הָרִאשׁוֹנִים, חָלְפוּ עַל מֵי מְנוּחוֹת. הַנַּהָג נָסַע בְּמַסְלוּל אוֹתוֹ הִכַּרְתִּי טוֹב מְאֹד מִנְּסִיעוֹת קוֹדְמוֹת, הַתְּנוּעָה זָרְמָה, וּמַבָּט חָטוּף אֶל הַשָּׁעוֹן הִבְהִיר לִי שֶׁאִם נַמְשִׁיךְ כָּךְ – נַגִּיעַ אֶל הַכֹּתֶל מֻקְדָּם מִכְּפִי שֶׁצִפִּיתִי.
אוּלָם אָז, קָרָה מַשֶּׁהוּ…
לְפֶתַע פִּתְאֹם, דֵּי קָרוֹב לָעִיר הָעַתִּיקָה, הַנַּהָג הֶחְלִיט לִסְטוֹת מֵהַמַּסְלוּל הַמֻּכָּר, אֶל עֵבֶר סִמְטָאוֹת שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי. מַהֵר מְאֹד הִבְחַנְתִּי, שֶׁמְּדֻבָּר בְּסִמְטָאוֹת בָּהֶם לֹא מִתְגּוֹרְרִים אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי וּכְמוֹכֶם… מְדֻבָּר בְּסִמְטָאוֹת מְיֻשָּׁבוֹת בַּעֲרָבִים, וְעַל כָּךְ הֵעִידוּ הַשְּׁלָטִים שֶׁהָיוּ כְתוּבִים בְּרֻבָּם בַּעֲרָבִית אוֹ בְעִבְרִית עִלֶּגֶת.
אֵינֶנִּי מְאַחֵל לְאַף אֶחָד מִכֶּם לָחוּשׁ אֵי פַּעַם אֶת הַבֶּהָלָה שֶׁחַשְׁתִּי בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע. “אֲבוֹי! הוּא בְּוַדַּאי מְנַסֶּה לַחֲטוֹף אוֹתִי! בְּעוֹד מִסְפַּר שָׁעוֹת יִשְׁמְעוּ עַל יְהוּדִי שֶׁנֶּחְטַף עַל יְדֵי נַהָג מוֹנִית עֲרָבִי, וְהַיְּהוּדִי הַזֶּה יִהְיֶה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר אֲנִי… מִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד תִּסְתַּיֵּם הַהַרְפַּתְקָה הַזּוֹ… הַאִם אֵצֵא מִכָּאן בַּחַיִּים? הַאִם יָבֹאוּ לְחַלֵּץ אוֹתִי?”. הַמַּחְשָׁבוֹת הַלָּלוּ, וְעוֹד רַבּוֹת מִסּוּגָן, הִתְרוֹצְצוּ בְרֹאשִׁי בְּמַעַרְבֹּלֶת, וְהִגְבִּירוּ פִּי כַמָּה אֶת הַחֲרָדָה הַהִיסְטֶרִית בָּהּ הָיִיתִי שָׁרוּי.
אוּלָם אַחֲרֵי רֶגַע, הֶחְלַטְתִּי שֶׁעָלַי לְהִתְעַשֵּׁת. “מָה קָרָה? מַדּוּעַ אַתָּה נוֹסֵעַ מִכָּאן? זוֹ לֹא הַדֶּרֶךְ הָרְגִילָה!” פָּנִיתִי יְשִׁירוֹת אֶל הַנַּהָג, לַמְרוֹת שֶׁבְּלִבִּי חָשַׁשְׁתִּי מֵהַתְּשׁוּבָה שֶׁאֶשְׁמַע. וְאִלּוּ הַלָּה? הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר לִי: “הָא… הַדֶּרֶךְ הָרְגִילָה בְּקוּקָה… (פְּקוּקָה, בלע”ז) יֵשׁ בְּקָקִים בְּכָל מָקוֹם (פְּקָקִים, אִם לֹא הֵבַנְתֶּם)… עוֹד שְׁתֵּי דַקּוֹת אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לַכֹּתֶל!” הוּא סִיֵּם בְּהַבְטָחָה.
מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים? הֶאֱמַנְתִּי לוֹ? וַדַּאי שֶׁלֹּא… שִׁעַרְתִּי, שֶׁגַּם אִם בְּכַוָּנָתוֹ לִפְגֹּעַ בִּי, הוּא יִשְׁתַּדֵּל לְהַסְתִּיר אֶת כַּוָּנוֹתָיו כְּכָל שֶׁיּוּכַל, בִּכְדֵּי שֶׁלֹּא אֲנַסֶּה לְהֵאָבֵק בּוֹ… אוּלָם מֵאִידָךְ, לֹא הָיָה לִי הַרְבֵּה מַה לַּעֲשׂוֹת… בִּרְגָעִים מְסֻיָּמִים אָמְנָם חָלְפָה בְּרֹאשִׁי הַמַּחְשָׁבָה לִקְפֹּץ מֵהָרֶכֶב, אוּלָם מַהֵר מְאֹד הִזְכַּרְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה הֶשֵּׂג גָּדוֹל בִּמְיֻחָד – אִם אֶמְצָא אֶת עַצְמִי עוֹמֵד לְבַדִּי בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל שְׁכוּנָה עֲרָבִית, בְּעוֹד אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל מְקוֹם מִבְטָחִים…
וּבְכֵן, מֶה הָיָה הַסּוֹף?
נוּ, טוֹב… אַתֶּם מְבִינִים, שֶׁאִם אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה, כַּנִּרְאֶה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נוֹתַרְתִּי בַחַיִּים… אוּלָם לְמַעֲשֶׂה, אִם לִהְיוֹת כֵּן, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִתְבָּרֵר שֶׁנַּהָג הַמּוֹנִית הָיָה חַף מִכָּל כַּוָּנַת זָדוֹן. הוּא בֶאֱמֶת וּבְתָמִים יָדַע עַל הַפְּקָקִים שֶׁחָסְמוּ אֶת הַגִּישָׁה אֶל הָעִיר הָעַתִּיקָה, וְלָכֵן הֶחְלִיט לְעָקְפָם דֶּרֶךְ סִמְטְאוֹת הַכְּפָר סִילְוָאן. חָבֵר שֶׁפָּגַשְׁתִּי בַכֹּתֶל, רֶגַע לְאַחַר שֶׁיָּרַדְתִּי מֵהַמּוֹנִית וְנָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה, בְּעוֹדִי מִתְאַמֵּץ לְהַחֲזִיר אֶת נְשִׁימָתִי לְסִדְרָהּ – סִפֵּר לִי כִּי הוּא עַצְמוֹ ‘בִּלָּה’ שָׁעָה אֲרֻכָּה בַּפְּקָקִים, עַד שֶׁזָּכָה לְהַגִּיעַ אֶל שְׂרִיד בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ…
וַעֲדַיִן, אֲנִי מֻכְרָח לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת: לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לַחֲזֹר עַל הַחֲוָיָה הַזּוֹ שׁוּב, בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן… אֵלּוּ הָיוּ רִגְעֵי חֲרָדָה קָשִׁים מִנְּשׂוֹא, שֶׁאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁלֹּא אָחוּשׁ כְּמוֹתָם לְעוֹלָם…
זֶה הַסִּפּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁרָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם, וְכָעֵת, בִּרְשׁוּתְכֶם אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר עַל חֲוָיָה נוֹסֶפֶת, דַּוְקָא חִיּוּבִית, שֶׁחָוִיתִי עִם הַיְּלָדִים שֶׁלִּי…
הָיָה זֶה בְּאַחַת הַחֻפְשׁוֹת, כַּאֲשֶׁר הֶחְלַטְתִּי לְהַפְתִּיעַ אֶת הַיְּלָדִים בְּטִיּוּל שֶׁלֹּא מִן הַמִּנְיָן. לֹא סִפַּרְתִּי לָהֶם מְאוּמָה. רַק אָמַרְתִּי שֶׁעָלֵינוּ לָצֵאת לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ, וְשָׁאַלְתִּי מִי מְעֻנְיָן לְהִצְטָרֵף. כַּמּוּבָן, כֻּלָּם שָׂמְחוּ לְהִצְטָרֵף לְמַסַּע הַקְּנִיּוֹת, וְכָךְ, הַיְּלָדִים עָלוּ אֶל הָרֶכֶב, תָּפְסוּ אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶם, וְאָנוּ יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. הַיְּלָדִים לֹא הֶעֱלוּ בְדַעְתָּם, שֶׁבְּתָא הַמִּטְעָן הֵכַנְתִּי מֵרֹאשׁ אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לְשֵׁם בִּלּוּי מְהַנֶּה, בְּפַארְק הַנִּמְצָא מֶרְחָק שֶׁל חֲצִי שְׁעַת נְסִיעָה מִירוּשָׁלָיִם.
יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. רִגְעֵי הַנְּסִיעָה הָרִאשׁוֹנִים, הָיוּ בְתוֹךְ הָעִיר, כָּךְ שֶׁחֲשָׁדָם שֶׁל הַיְּלָדִים לֹא הִתְעוֹרֵר, שֶׁכֵּן לֹא סִפַּרְתִּי לָהֶם מֵרֹאשׁ מָה אָנוּ מִתְכַּוְּנִים לִקְנוֹת וְהֵיכָן (בִּכְדֵּי שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בְּשֶׁקֶר, חָלִילָה… מִלְּכַתְּחִלָּה הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים לִקְנוֹת אַרְטִיקִים בַּקִּיּוֹסְק שֶׁבַּפַּארְק, אֲבָל אֶת זֶה הֵם גִּלּוּ רַק מְאֻחָר יוֹתֵר). אוּלָם בְּשָׁלָב מְסֻיָּם, כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הַיְּצִיאָה מֵהָעִיר, הֵחֵלּוּ הַשְּׁאֵלוֹת…
“לְאָן אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים, אַבָּא?”; “הַחֲנוּת מִחוּץ לָעִיר?”; “זֶה רָחוֹק?”; מָטָר שֶׁל שְׁאֵלוֹת נָחַת עַל רֹאשִׁי, וְאִלּוּ אֲנִי, בְּעַקְשָׁנוּת, הֶחְלַטְתִּי לִשְׁמֹר עַל גּוֹרֵם הַהַפְתָּעָה. רַק חִיַּכְתִּי וְאָמַרְתִּי: “חַכּוּ וְתִרְאוּ!”, מִבְּלִי לַחְשֹׂף אֲפִלּוּ פְּרָט אֶחָד מְיֻתָּר…
אוּלָם דַּי הָיָה בִּשְׁתֵּי הַמִּלִּים הַלָּלוּ, ‘חַכּוּ וְתִרְאוּ’, בִּכְדֵּי לְעוֹרֵר פֶּרֶץ הִתְרַגְּשׁוּת אֵצֶל הַיְּלָדִים הַיְּקָרִים שֶׁלִּי… קְרִיאוֹת ‘הֵידָד’ מִלְאוּ אֶת הָאוֹטוֹ, כְּשֶׁהַיְּלָדִים הֵבִינוּ שֶׁכַּנִּרְאֶה הֵכַנְתִּי לָהֶם הַפְתָּעָה… הֵם לֹא יָדְעוּ לְאָן אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים, הֵם לֹא שִׁעֲרוּ עַד כַּמָּה הֵם עוֹמְדִים לֵהָנוֹת, וּבְכָל זֹאת – כְּבָר כָּעֵת הֵם הָיוּ מְאֻשָּׁרִים, בְּשֶׁל הַהַפְתָּעָה הַצְּפוּיָה.
וְכָעֵת, הַרְשׁוּ לִי לִשְׁאֹל אֶתְכֶם שְׁאֵלָה קְטַנָּה: הַאִם אַתֶּם מְבִינִים מַדּוּעַ הַיְּלָדִים שֶׁלִּי לֹא נִבְהֲלוּ כְּשֶׁגִּלּוּ שֶׁאָנוּ סוֹטִים מִיַּעַד הַנְּסִיעָה הַמְּקוֹרִי? הַאִם אַתֶּם מְבִינִים מַדּוּעַ הֵם הָיוּ רְגוּעִים, וַאֲפִלּוּ מְאֻשָּׁרִים, בִּמְקוֹם לַחֲשׁוֹשׁ וְלִדְאֹג לְהֵיכָן אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָם? וּבְעֶצֶם, מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַחֲוָיָה הַחִיּוּבִית שֶׁלָּהֶם – לְבֵין הַחֲוָיָה הַקָּשָׁה שֶׁחָוִיתִי, כְּשֶׁנַּהַג הַמּוֹנִית הָעֲרָבִי הֶחְלִיט לִסְטוֹת מִמַּסְלוּלוֹ בְּעֵת נְסִיעָה שִׁגְרָתִית לַכֹּתֶל? הֲלֹא בְנִגּוּד לַנַּהָג, שֶׁהִבְהִיר מְפֹרָשׁוֹת שֶׁהוּא בְדַרְכּוֹ בְּדִיּוּק אֶל הַיַּעַד אֵלָיו בִּקַּשְׁתִּי לְהַגִּיעַ, אֲנִי לֹא חָשַׂפְתִּי אֲפִלּוּ פְּרָט אֶחָד מֵהַתָּכְנִית בִּפְנֵי יְלָדַי!
נוּ, טוֹב… כַּמּוּבָן, לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לִשְׁאֹל זֹאת בִּרְצִינוּת… בָּרוּר שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלִּי לֹא דָאֲגוּ אֲפִלּוּ לְרֶגַע, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נָסְעוּ עִם אַבָּא שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֲכִי אוֹהֵב אוֹתָם בָּעוֹלָם!!! לֹא הָיָה לָהֶם סָפֵק, שֶׁיְּהֵא הַמָּקוֹם אֵלָיו מוּעָדוֹת פָּנֵינוּ אֲשֶׁר יְהֵא, אִם אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָם אֵלָיו – בְּוַדַּאי הַדָּבָר לְטוֹבָתָם, וְהֵם עֲתִידִים לֵהָנוֹת שָׁם!
וְכָאן, יְלָדִים, אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים אֶל הַנְּקֻדָּה הַמֶּרְכָּזִית:
כֻּלָּנוּ נִמְצָאִים בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמַסָּע. נִרְאֶה לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת הַדֶּרֶךְ, יוֹדְעִים לְאָן אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ, וְגַם כֵּיצַד מַגִּיעִים אֶל הַיַּעַד. אֲבָל מָה קוֹרֶה כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְגַלִּים לְפֶתַע, שֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּנוּ סָטוּ מֵהַמַּסְלוּל הַמֻּכָּר? הַאִם אֲנַחְנוּ נִלְחָצִים, דּוֹאֲגִים, מְפַחֲדִים? אוֹ שֶׁמָּא אֲנַחְנוּ רְגוּעִים וּשְׁלֵוִים, מְצַפִּים לִרְאוֹת לְאֵיזֶה מָקוֹם טוֹב הֵם מוֹבִילִים אוֹתָנוּ?
זֶה תָלוּי בִּשְׁאֵלָה אַחַת: אִם אֲנַחְנוּ מְבִינִים שֶׁהַנַּהָג הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ, שֶׁאוֹהֵב אוֹתָנוּ הֲכִי בָעוֹלָם – אֲנַחְנוּ נַרְגִּישׁ רְגוּעִים וּמְאֻשָּׁרִים תָּמִיד, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלִּי הִרְגִּישׁוּ בַּשָּׁעָה בָּהּ סָטִינוּ מִמַּסְלוּל הַנְּסִיעָה הַמְּתֻכְנָן… אוּלָם אִם אֲנַחְנוּ שׁוֹכְחִים זֹאת, אֲנַחְנוּ עֲלוּלִים חָלִילָה לְהַרְגִּישׁ כְּפִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי אֲנִי בְּאוֹתָהּ נְסִיעָה לֵילִית עִם נַהָג הַמּוֹנִית הָעֲרָבִי!
וּבְכֵן, זוֹ בְדִיּוּק ‘שַׁלְוַת הַבּוֹטֵחַ’, וְזֶהוּ הַנֶּכֶס שֶׁבִּרְצוֹנִי לְהַעֲנִיק לָכֶם. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁאַתֶּם, וְגַם אֲנִי, נִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּיָדוֹ שֶׁל אַבָּא אוֹהֵב שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא זֶה שֶׁמּוֹבִיל אוֹתָנוּ בְּמִשְׁעוֹלֵי הַחַיִּים, וְהוּא תָמִיד יוֹדֵעַ מַה טּוֹב בִּשְׁבִילֵנוּ – וּמוֹבִיל אוֹתָנוּ בְּדִיּוּק לְשָׁם… אִם נִתְרַגֵּל לַחֲשֹׁב כָּךְ, אִם נִזְכֹּר זֹאת, הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ מְאֻשָּׁרִים וּמְשֻׁחְרָרִים מִדְּאָגוֹת, וַהֲרֵי זֶה הָרֶוַח הָרִאשׁוֹן שֶׁנּוּכַל לְהַרְוִיחַ מִמִּדַּת הַבִּטָּחוֹן!
כתיבת תגובה