מאת ע. בר כוכבא מחברת הספר מזג עביר

למי שמחפש מסלול לא מייגע,

שמעניק רגישות אבל גם משעשע, 

רוצה להעניק וגם ללטש, 

זווית מחייכת לכל מבקש…

כל מי שמבין שהמזג עביר,

ושואף ללקט תובנות למכביר,

אוהב אתגרים (וגם מי שלא) –

הספר הזה הוא בדיוק בשבילו!  

ע' בר כוכבא, עשרים שנה של שקט תעשייתי ופתאום – רעידת אדמה ספרותית עם ספר חדש בשם שכבר אומר את הכול, והפעם אנו מקבלים 360 עמודים שבכירות הסופרות החרדיות ממליצות עליו בכל פה  מה עומד מאחוריו?

מבחינתי הספר הזה הוא המשך ישיר לקודמיו. ההפסקה בת עשרים השנה מאז יצא ספרי הקודם, לא הייתה בבחירתי ומרצוני. ה' בכבודו ובעצמו בחר לי עבודה תובענית שמילאה את כל כולי, אבל כשמצאתי את עצמי בעקבות הקורונה 'מחוסרת עבודה', היה ברור לי שאני חוזרת אל המקום בו הפסקתי לפני עשרים שנה וכל העת לא הפסקתי להתגעגע אליו. מבחינתי אינני חשה בכבדות או בזקנה, הרוח הצעירה נשארה כמות שהיא, ויעידו על כך שלושים הסיפורים שבספרי החדש. גם היום, כשמרבית ספרי הקריאה מגישים סיפור אחד ארוך ורצוף שמצטופף במאות עמודים, יש עדין מקום ובמה לסיפורים קצרים שיכולים למלא בהצלחה שעת חלון קצרה ומהנה, ולא מחייבים אותך להשתעבד לשעות קריאה ארוכות.

'מזג עביר' הוא רב גילאי, החל מגיל תשע, בו ימצא הקורא סיפור חביב ונעים, המוגש לו על מצע של לשון משובחת והומור קל, והמשך בקוראים המבוגרים שישכילו לקרוא מבין השיטין את המסר והתובנות החינוכיות. לא אגזים אם אומר שבספר שזורים הנחיית הורים ופרקי חינוך המוסווים היטב בסיפורים זורמים ומלאי חיות ושמחה ויעידו על כך התגובות שהגיעו מיועצות חינוכיות ואנשי חינוך ידועים. קחו למשל את הסיפור שכבש את לב הקוראים, 'לול שאול', הילדים יראו בו עלילה מרתקת ומלאת סימני שאלה עד לסופו המפתיע, ואילו ההורים יגלו בו לצד ההנאה מהסיפור המפתיע, כאמור, הדרכה חינוכית ממדרגה ראשונה והקניית הלכות בנושא שמירת הלשון.

ובכל זאת, שדה הספרות עבר גם הוא שינויים במשך השנים, מה השתנה בסיפורים שבספר הזה? האם אילו הסיפורים שאהבנו בילדותינו?

ברור שהחיים השתנו! כל כך השתנו, עד שכל סיפור שנלקח מפעם, עבר מוטציה מחודשת לימינו אנו, המרתי כרטיסיות לרב-קו, עט למקלדת, טלפונים לפלאפונים, גירים ללורדים מחיקים, קלטות לדיסקים ועוד, אבל פרטים אילו מהווים רק את המעטפת החיצונית, קראתי את הסיפורים ממש מחדש, בעיניים של בן דורנו, ובעבודה מאומצת שיניתי ושיפצתי. הוספתי פתיח מחורז בן ארבע שורות לכל סיפור, גימיק ספרותי חדשני שטרם נראה בספרים אחרים, משהו מעין מתאבן ומנת פתיחה שמגרה את הדמיון ומעוררת את התיאבון לקרוא את הסיפור… וכמובן – האייקון הייחודי שצורף לכל סיפור שרומז ביחד עם הפתיח על החוויה המצפה לקורא בסיפור הנוכחי.

האם יש בספר סיפורים שנותרו עם ניחוח אוטנטי מן העבר?

רק שני סיפורים נשארו במתכונתם, ולא עברו את המוטציה העדכנית. הראשון הוא הסיפור 'המרצע השלישי', שמהווה כמעט סיפור בלשי, והוא יכול היה להתרחש רק פעם, כשעוד לא היו פלאפונים ניידים ורוב בני האנוש לא היו זמינים עשרים וארבע/שש. התלבטתי אם יש טעם לפרסמו, אבל החן המיוחד שלו ואפילו הצוהר שהוא פותח לקורא בן ימינו לאורח חיים שונה בתכלית מן המוכר, בנוסף בקשות מקוראים צעירים בני זמננו, שעדיין לא נולדו בתקופה זו ונהנו מהסיפור הבלשי והדינאמי – נצחו והסיפור פורסם.

ועוד סיפור שיש לי אליו סנטימנטים מיוחדים, הוא 'מסיבת סידור'. במקורו הוא נכתב ממש בתחילת  מלחמת המפרץ, כשאיש לא יכול היה לשער איך ומתי תסתיים. כתבתי אז את הסיום 'על עוור', מקווה שאכן, עד שהוא יתפרסם תסתיים המלחמה והלימודים יחזרו למתכונתם הרגילה…

כעת, כשערכתי אותו מחדש, עמד לרשותי זמן של איכות לדון בו שוב. כבר ידעתי היטב שלפני פורים של אותה שנה, הודיעו סופית על פתיחת החדרים האטומים וחזרה לשגרה המבורכת… הייתי אחרי חמש מסיבות סידור בהן השתתפתי כאם וכסבתא, פגשתי את חיה, עולה ותיקה מרוסיה שמקבילה בגילה ללינה המקסימה והרגישה, והיא נידבה לי מידע על מנטליות ואורח חיים אופייני, ותרגמה ביטויים לרוסית. הסיפור שוכתב כעת מחדש, נוספו לו קטעי רקע ועלילה הן מימי מלחמת המפרץ והן מתקופת העלייה הגדולה מרוסיה באותה העת. הסיפור המחודש אהוב עלי ומרגש אותי ביותר. זה הסיפור של עם ישראל על גלויותיו ומלחמותיו ותקוותו!

מה עומד מאחורי הכותרות המשובחות, שרק מלקרוא אותם זו כבר הנאה, דוגמת שם הספר הזה וכן שעת חלון, רוח צעירה וגן של אורה?

בניגוד למה שנראה לעין, הכותרת היא כמעט אחת מהמשימות האחרונות של הספר. אחזתי בצרור הסיפורים, ומכולם –  אהבתי ביותר את הכותרת הזו. היא מבטאת תנועה וחידוש והתייחסות למעברים, ועם זאת, נצמדתי כמובן לכל אותם ערכים ויסודות שלעולם לא ישתנו גם כשהמזג עביר.

ומה עם אורה הגננת, שמחה העוזרת, בקי, סימה, ברכי, וכל שאר הילדות ב'גן של אורה' האגדי שכמה דורות גדלו עליו, האם גם נמצא אותם שוב בספר הזה?

בשבילי להיזכר באורה המיוחדת ובכל ילדות הגן העליזות, זו חוויה מרגשת ומעוררת נוסטלגיה.

היום, כשנכדותיי מפרנסות את מאגר סיפורי הגן, ואין מצב שלא אעבור על דפי הקשר שלהן, על היצירות, על התמונות והצילומים, ועל מה שעומד מאחוריהם, מתעוררים בי געגועים לאורה שלי (בת כמה היא היום? עדיין גננת? צעירה וסוחפת כמו שהייתה?) ועולה בי הרצון לכתוב פרק ב' לספר המבוקש הזה. יתכן, מקווה מאד שעוד נפגש בכל הדמויות האהובות שלנו, אבל עוד חזון למועד…

תראו לי את הספר!