כשהפעמון רוצה להשתלב בין הרימונים
מאת יונה קאופמן
ראיון עם הסופרת רחל פומרנץ על הספר ‘החדש פעמון ורימון’ ועל הסדרה בכלל
לבטים הרי גורל של צעירים שמגיעים לפרשת דרכים ועליהם לבחור את דרכם, בדידות, ריחוק מהבית, נסיעה לארץ אחרת והווי חיים שונה מהרגיל, הם חלק בלתי נפרד מספריה רבי המכר של רחל פומרנץ שנכתבים באנגלית ולרגל הצלחתם הם מתורגמים לעברית. מהו סוד קסמם?
לרגל צאת ספרה ‘פעמון ורימון’ מתיישבת רחל פומרנץ לשיחה עליו ועל מה שמאחוריו, על הספר הזה בפרט ועל הסדרה בכלל.
על מה נסוב הספר החדש, ומה מיוחד בו?
‘פעמון ורימון’ הוא ספר שכתבתי אותו בצורה שונה משאר ספריי הקודמים – מלכתחילה הדמויות הראשיות שלו נוצרו בדמיוני הרבה לפני שהספר הזה התחיל להיכתב. מצד שני, העלילה שלו עומדת לחלוטין בפני עצמה ומקיפה נושאים שבכלל לא עלו בספריי הקודמים בעוד שהם עסקו בבעלי התשובה והגרים בעצמם, הספר הזה עוסק בשידוכיהם של בנים לבעלי תשובה וגֵּרים שלמדו כל ימי חייהם במוסדות חרדיים וגדלו במשפחות חרדיות מהרגע הראשון.
וכן משוחח יוסי עם אביו מאיר בשיחה גלויה ופתוחה:
“חשבתי על יואל. אתה יודע, זה שהוא מאומץ וכל זה. הוא כמעט בן עשרים, ואולי הוא יחפש שידוך עוד מעט”, מהצורה המוקפדת בה התלבש יואל בערב ההוא, היה יוסי בטוח למדי שהוא יצא לפגישה. “התחלתי לתהות עם מי הוא יתחתן, ומשם גלשתי לחשוב על עצמי. אתה יודע, אתה מרצה באוניברסיטה ואמא רופאה בבית חולים, אנחנו לא בדיוק משפחה סטנדרטית”.
“למרבה המזל, שידוכים זה לא סטנדרט אחד שכולם חייבים להתאים לו. אמא שלך אולי לא סטנדרטית כמו אמא של בחור אחר בישיבה שלך, אבל בשבילי היא הייתה השידוך המושלם. אני מקווה שנוכל למצוא מישהי בשבילך גם בלי שהיא תהיה בדיוק כמו כולם. אתה שואל, בעצם, עם מי מתחתנים ילדים של בעלי תשובה?”
“כן, אני מניח שכן”. הודה יוסי.
“ילדיהם של חבריי בעלי התשובה נישאו למשפחות חרדיות רגילות למדי. לפעמים ההורים בצד השני אולי גם הם בעלי תשובה בעצמם, אבל זה לא מובן מאליו”.
“האינך חושב שאנשים מחשיבים מאוד את נושא הייחוס?”
“על אף שמעולם לא הדגשנו את זה, יש מעלה כלשהי בייחוס”, אמר מאיר. “לא תמיד אנחנו מלאי זכויות כרימון, ולפעמים טוב להישען על זכות אבות. אתה יודע, על מעיל הכהן הגדול, תלו לסירוגין פעמונים ורימונים”.
(מתוך הספר ‘פעמון ורימון’)
יוסי הוא בנם של בעלי התשובה מאיר ובטי כהן. הוא תמיד היה חרדי וגדל במשפחה חרדית. הוא בחור טוב וכל חייו הוא היה מצטיין, בעל מידות טובות ומבוקש, אבל כשהוא מגיע לפרקו, חששותיו מתאמתים והוא מקבל דחיות על דבר שהוא בכלל לא אשם בו.
יוסי עבר את תחנת האוטובוס שאימו הצביעה עליו כשהיה כבן חמש; זה המקום שבו חשבה לראשונה על כך שאולי יום אחד יהיה לה ילד קטן עם פאות. יוסי החליק כעת במודע על פאותיו שהיו מאחורי אוזניו.
הוא הגיע לשכונה הזו, כך הבין כעת, כדי לחשוב על אימו. לא על האֵם לשמונה ילדים המחלקת פקודות כקצין צבא כשהיא מנסה לזרז את בני המשפחה לפני הדלקת הנרות. לא על ההורה שהוא כל כך חושש לאכזב. הוא חיפש את בעלת התשובה הצעירה שאינה מרוצה במקום בו היא נמצאת, אך היא מהססת לצאת מהנמל הבטוח שלה. מציאת השידוך לא עברה אצל אימו בצורה חלקה. גם היא ניסתה להתקדם כנגד הרוח שנשבה בפניה.
(מתוך הספר ‘פעמון ורימון’)
בדמותו של יוסי כהן רציתי לגעת בנושא נוסף: ההתמודדות של ילדים והורים כאשר הבנים שלהם מתבגרים ועוזבים את הבית לישיבה במקום אחר ורחוק מהבית. הסביבה משתנית, ההורים רחוקים והבחור צריך לקבל החלטות בעצמו. ככה ההורים כהן לא מבינים למה הבן שלהם משתנה כל כך.
רביעיית הבנות שרה לופט, נעמי זילבר והתאומות גילה ורינה רובינסון גדלו גם הן ויש להן תפקידים מרכזיים בספר.
כאמור, כשאני יוצרת את הגיבורים שלי, אני חושבת עליהם הרבה יותר קדימה מאשר הספר הנוכחי. את נעמי המצאתי ב’פרח בר’, ואת שרה והתאומות ב’פרחי קקטוס’, כל אחת והרקע שלה בכוונה תחילה כדי שמסע השידוכים של כל ארבעתן יהיה מעניין. (שרה לופט היא ילדה יתומה, גילה ורינה הן גיורות ובנות לאם חד הורית אמריקאית)
הסמינר באנגליה מופיע בספר בצורה מאוד קרובה עם חוויות והרפתקאות שונות (וגם מותחות). יש לך הכרות עם המקום הזה?
הקטעים של הסמינר באנגליה נכתבו על רקע נסיעתי לבקר את ביתי שלמדה שם. בחלק הזה בספר רציתי לתת את הנקודה המקבילה לבחורים אמריקאיים שנוסעים למיר, הבחורות נוסעות ללמוד בסמינר באנגליה. גם הן רחוקות מהבית, כמו שרה, גילה, וחברתה דבורה.
בספר מתואר משפט דרמטי האם המשפט מבוסס על מציאות?
הקטעים של המשפט הם אמיתיים ממש ונלקחו מהפרוטוקולים. יש רק הבדל אחד: במשפט האמיתי, אני שימשתי כעורך דין חובבני.
על הסדרה:
מהספר ‘פעמון ורימון’ מתחיל משהו חדש. בעוד בספרים הקודמים הגיבורים לא המשיכו בספרים אחרים (למעט פרחי קקטוס שממשיך את קורותיהם של גיבורי פרח בר), החל מהספר הזה את אוספת את כל הגיבורים שלך לסדרת ספרים שכל אחת ממשיכה את קודמותיה.
חשוב לציין שבספריי, למרות שכל אחד הוא המשך של השני, כל ספר עומד בפני עצמו וגם מי שלא קרא את הספרים הקודמים יכול להנות מעלילה מושלמת בלי ‘חורים’ בסוף הספר. זאת הסיבה ש’משפחה’ פרסמו את הסיפור הזה בהמשכים (תחת השם ‘בין הרימונים’), משום שהוא סיפור שלם בפני עצמו. חוץ מזה, בעריכה במהדורה העברית הוספנו קטעים שלא היו בעיתון וכן הפתעה נוספת מחכה לקוראים. כך ששווה להשיג את הספר…
מה הרקע לספרי הסדרה?
הרקע של הספרים שלי נכתב מתוך ההכרות הקרובה שלי. כאשר כתבתי את הספר ‘פרחי קקטוס’, שעסק במשפטו של רוני היכן יישאר ועל החלטתו לחזור לשורשי סבו ולהיות חסיד גור, הרקע היה משפטם של שני ילדי אומנה שלי. משפטם אמנם נמשך כשנתיים, אך אני צמצמתי אותו לחודשיים בזמן מלחמת המפרץ. באותה התקופה, בתי הבכורה הייתה כבר בשידוכים, וכן גם ילדיהן של חברותיי, על הרקע הזה התבשלה בליבי ההחלטה לכתוב על שידוכים של ילדים לבעלי תשובה. החומר שנאסף היה גדול והחלטתי לחלקו לשני ספרים, הראשון הוא ‘פעמון ורימון’ והשני הוא הספר שבעקבותיו. במלחמת המפרץ החלטתי גם להמשיך את סיפורה של ברברה ועשיתי את זה כעת ב’פעמון ורימון’ ובספר הבא.
יוסי כהן, שאותו עזבנו בסוף ‘עת לקרוע ועת לתפור’ כשהוא נכנס לחיידר על ידי אביו ואימו גדל והיה לבחור ישיבה רציני, הוא אינו שונה מחבריו, אבל השידוכים מביאים אותו למקומות אחרים מזה שהוא רגיל אליהם. ההורים שלו, חושבים עליו ממרחק, אבל למעשה הם חושבים על עצמם, איך הם היו בגילו כשעזבו את הבית. רק שיש הבדל אחד קטן: הם חזרו אז בתשובה ובנם חרדי מלידה, מה שיוצר קונפליקטים לא פשוטים, המקפיצים את בטי ממסלולה הרגיל.
גילה ורינה אמנם תאומות זהות, אבל בספר החדש אנחנו מגלים שלכל אחת יש אופי שונה ותוכניות שונות לעתיד. איך זה ישפיע על השידוכים שלהן?
שרה לופט, חברתן היתומה, גם בשידוכים. יש לה ייחוס יפה, אבל לאימה אין די אמצעים להשיאה. ואם לא די בכך, יש סוד משפחתי שהיא לא מודעת לו ובגללו השידוכים שלה מתעכבים. זוהי שיחתן של אימה וסבתה, שאמורה לשלם את הוצאות החתונה:
“כששרה כבר הייתה בדרך הביתה, קיבלנו טלפון שאחד הבחורים שענינו לו תשובה חיובית מעוניין להיפגש איתה. השדכנית היא גיסתי בלומה, והיא חשבה שעלינו לקבוע פגישה בהקדם, מכיוון ששרה נמצאת עכשיו בארץ לזמן כה קצר”.
“אז… כבר קבעתם זמן?”
פייגי לחלחה את שפתיה בלשונה. “למעשה, הם כבר נפגשו”.
פיה של הגברת גרינברג נפתח מעט. היא בהתה כמה שניות במפת התחרה שתחת כד המים. “פייגי… אחרי כל מה שעשיתי בשבילה, וכל מה שתכננתי לעשות בשבילה… אפילו לא דיברת איתי על זה?”
פייגי נאנחה. “מה אני יכולה לומר, אמא? אני מצטערת. לא רצינו שהשידוך שיחמוק מבין האצבעות”.
“ווען מאן כאפט, האט מען חרטה”, אמרה גברת גרינברג. “כשאת חוטפת משהו רק בגלל שאת בפאניקה, את עלולה להתחרט אחר כך. עכשיו אני מבינה למה שרה נראתה כל כך מוזרה כשהיא באה לבקר אותי…”
(מתוך הספר ‘פעמון ורימון’)
רוני ארזי, בחור חסידי שגדל באומנה אצל משפחה ליטאית אך משפחתו האמיתית חילונית ואימו סכיזופרנית. מה יהיה איתו? הוא מקבל הצעות שלא מתאימות לו, וגם כשהוא נפגש עם בחורה (ראו פירוט בספר), נושאי השיחה שלהם שונים מבחור ובחורה חרדים רגילים.
כמו בשאר ספריי, הגיבורים נחושים להסתכל קדימה ולבנות מערכות יחסים מתוקנות. ב’פעמון ורימון’ אני נוגעת בנושאים האלו מקרוב ומביאה את הדמויות לגלות על עצמם דברים חדשים ומפתיעים.
לסיום, מעט על הספר הבא
הספר הבא מתרחש בזמן משפטו הראשון של אריה דרעי והבחירות בשנת 1999, חוץ מהתאומות ורות רובינסון, חוזרות גם דמויות ממשפחתה הרחבה של ברברה, שכל אחד מהם מחפש את מקומו, יחד עם דמויות חדשות: העיתונאי שחר אילן וסמדר אשתו, הספר הזה עוסק ביחסים בין מגזרים שונים בחברה הישראלית ואפשריות תקשורת בין המגזרים, אך בלי שנוי בהשקפותיהם.
יש לכם מה לומר על הראיון?
כתוב כאן בתגובות ותקבלו מענה מהסופרת!
כתיבת תגובה