קומיקס-מתח או סיפורי-צדיקים?

מאת: יונה קאופמן

ספרו החדש של הסופר הוותיק מרדכי חלמיש, ‘תלמיד ישיבה או מרגל‘ המציג עלילה מרתקת מתקופתו של בעל החפץ חיים זצ”ל, מעלה את השאלה האם צריך למתוח גבול בין סיפור מתח לסיפורי צדיקים, והיכן אמור לעבור הגבול הזה?

לרגל יציאתו של ספר הקומיקס החדש והמצליח מאת מרדכי חלמיש, “תלמיד ישיבה או מרגל”, ישבנו עם המחבר לשיחה אישית, בנסיון להבהיר את גבולות “הקומיקס התורני”, מעלותיו ואולי גם חסרונותיו…

המחבר, הרב מרדכי חלמיש, שמשמש בין השאר כמלמד תלמידים בישיבה, חתום על יצירת המופת “סידרת הקומיקס התורני של יפה נוף”, הכוללת את ספרי “אלישמע ואפרים” (יציאת מצרים ומתן תורה), “אלחנן וחיים” (עליה לרגל וביכורים), דוד המלך, מיכה והורקנוס (חנוכה) ילדי שושן (פורים), ועוד. ספריו הפכו לנכסי צאן ברזל על מדף ספרות הילדים והנוער, וכעת כאמור מצטרף אליהם הספר החדש: “תלמיד ישיבה או מרגל – סיפור מחיי החפץ חיים זצ”ל”.

הרב חלמיש, אני רוצה לפתוח בפירגון: הילדים שלי ישבו על הספר “תלמיד ישיבה או מרגל” בצורה יסודית, מכריכה לכריכה, וגם היום, כשלקחתי אלי את הספר בשביל השאלות לכתבה, הם חיפשו אותו…

אבל אני רוצה גם לשאול: הציבור התרגל לקומיקס תורני מאת הרב חלמיש בנושאי יציאת מצרים, עליה לרגל, דוד המלך, וכו’ וכו’. מה פתאום קומיקס שמתרחש רק לפני מאה שנה? מה עומד מאחורי החידוש כאן?

חלמיש: המציאות בשטח מוכיחה שיש צורך גם בספרי הרפתקאות ועלילות ומה שקרוי “מתח”. הורים רבים טענו לי שמורגש חסרונם של ספרי קומיקס שיחנכו להידבק בדרכם של גדולי ישראל. הם ביקשו ממני “להרים את הכפפה” וליצור ספר שישלב בין השנים: כך עלה הרעיון לעשות ספר מתח, מלווה בתיאור דמותו של רבנו הגדול החפץ חיים זצ”ל. אבל אני רוצה לומר שזה לא הספר הראשון במתכונת כזו: ב”ה זכינו לתגובות טובות מאד על הקומיקס “כאור השחר”, אותו ערכתי יחד עם המחנך הוותיק הרב יהושע בוגרד שליט”א – ספר שמציג סיפורים מופלאים מחיי מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל. 

וזה הצליח? המתח לא בא על חשבון ה”סיפורי צדיקים”? וה”סיפורי צדיקים” לא בא על חשבון המתח? 

חלמיש: הנה ידידי, אתה רואה שהילדים שלך אהבו את הספר… כמובן צריך שלילדים יהיו הורים איכפתיים, שיובילו אותם לספרים חינוכיים, ולא יסתפקו בשליחתם לחנות עם כסף ביד. אני חושב שסופר שה’ יתברך חנן אותו בכישרון כתיבה והגשה, צריך לקיים “כבד את ה’ מהונך”, ולהשתמש ביכולת הספרותית שלו על מנת לקרב לליבם של ילדי ישראל הטהורים את הערכים הגדולים של היהדות, וכמובן לקרב אותם אל דמויות ההוד של עם ישראל – גדולי ישראל שדמותם עומדת לפנינו כמגדלור, בחינת “מתי יגיעו מעשי למעשיהם”.

אני לא מתבייש להודות שאני משתמש בטריקים ספרותיים מכל סוג שיש, על מנת לחבר את הילדים לערכים הרוחניים. כך למשל, דווקא כשיש נקודת מתח עוצמתית בסיפור – אני אנצל את זה כדי להכניס דיבורי תורה ומוסר, באופן שהמתח גורם לילדים לקרוא הכל ולא לעצור. כמו להבדיל אמא שמספרת לילד הרך סיפור מרתק ותוך כדי מאכילה אותו כפית ועוד כפית… גם המאמץ שעשינו בס”ד, ליצור ספר עם ציורים מרהיבים ומושקעים מאד – גורם לילדים להתחבר אל הספר ולאהוב אותו, וכך לקלוט גם את הערכים “באותה כריכה”. זה לא היה קל: העבודה על הציורים לקחה יותר משלוש שנים!

ללא ספק הספר נראה מרהיב מאד. אבל שלוש שנים? זה משתלם להשקיע כל כך הרבה?

חלמיש: אודה על האמת: המזל שלי, ואולי גם החיסרון שלי, שאני לא כל כך חושב בכיוון הכלכלי. כשעולה רעיון נפלא, אתה לא יכול לעצור את זה, ואתה נכנס לנושא עם כל הרמ”ח והשס”ה. גם בספרים אחרים זכינו להשקיע הרבה מאד, כמו בספר “חויה של פרשה”, שהציורים שלו נחשבים לחדשניים מאד בציבור שלנו ולא רק בו. מעולם לא יצאו ציורים ברמה הזו על ספר בראשית. גם בספר “תלמיד ישיבה או מרגל”, לא חסכנו כלום. כל כל פרט בציור הצייר היה יושב ובודק, עד שהיה מחליט כיצד לצייר באופן שהציור יהיה שיא האותנטיות. ואם זה אומר שהצייר יושב על ציור אחד במשך שבוע ושבועיים – אנחנו נקבל את זה בהבנה ובאהבה. אני מרגיש שליחות לזיכוי הרבים, וב”ה התגובות שאנחנו מקבלים מכל העולם מראות שיש תוצאות ברוכות.

על מה מבוסס הסיפור, ומהיכן המקורות שלו?  

חלמיש:  אני לא רוצה להלאות את הקוראים, אבל בהקדמת הספר הזכרנו חלק מהמקורות. למשל: “תולדות וקורות חייו של מרן רשכבה”ג רבי ישראל מאיר הכהן זצ”ל בעל החפץ חיים”, מאת בנו רבי אריה לייב הכהן זצ”ל, וכן “החפץ חיים חייו ופעלו” מתלמיד ישיבת ראדין רבי משה מאיר ישר זצ”ל. נעזרנו גם בספרים “המאורות הגדולים” (לרבי חיים זייצ’יק), סדרת “תנועת המוסר” (לרבי דב כץ), הסדרה הנפלאה והמונומנטלית “מאיר עיני ישראל” (בני ברק תשסד), ועוד. את דיבוריו של החפץ חיים זצ”ל המופיעים בספר, ובפרט דברי התורה שהוא אומר, העתקנו כלשונם ממש מתוך ספריו ומכתביו.

הפורזץ (כריכתו הפנימית של הספר בתחילתו ובסופו) משלב תמונות בשחור לבן לצד איורים צבעוניים, מה המטרה בכך?

חלמיש: הסגנון שנבחר לפורזץ נועד להעביר את המסר, שמדובר כאן בספר מצויר אבל שמשתדל להיות מדוייק. בכל פרט ופרט השתדלנו לצייר דברים בצורה נכונה, החל מהמבנים הרחובות והכרכרות, וכלה בלבוש השוטרים והחיילים. חיפשנו תמונות עתיקות וב”ה מצאנו די והותר. חלקם בספרים שיצאו בעבר וחלקם בארכיונים שנחשפו לציבור בשנים האחרונות.

מעיון בספר, ניכר שהוא שובר את המסגרת הידועה והמוכרת של הקומיקס – כמה שפחות מילים ויותר איורים. בספרי הקומיקס התורני נראה שזה ההיפך: נראה שיש הרבה מלל לצד איורים מושקעים במיוחד. מה המטרה?

חלמיש: כפי שאמרתי קודם, אני מודה ומתוודה שבעיניי הקומיקס הוא כלי שמאפשר לי להכניס כמה שיותר ערכים יהודיים לתוך הסיפור. ולכן כשיש לי הזדמנות להכניס טקסטים גדולים באופן שלא יפריע להתקדמות הקריאה – אני משתדל להחכים את הילדים ולהוסיף להם עוד ועוד ידע. לשמחתי הם לא מתלוננים, למרות שהם מרגישים לפעמים בתרגיל… 

אני לא רוצה להעכיר את האווירה ובטח לא להשמיץ אבל לפעמים כשאני מבקר בחנויות אני רואה ספרים שנראים, אפעס, כמעט העתק אחד לאחד של הספרים שלך. זה מרגיז? 

חלמיש: ב”ה זה דווקא משמח. אם חלילה היה חסר לי בביטחון בהשי”ת שהוא הזן ומפרנס לכל, אולי הייתי כאוב. אבל אנחנו יודעים שהפרנסה היא מאת ה’. אז אם מישהו משתמש בספרים שלי ומוסיף בזיכוי הרבים, למה שאכעס. אני רק מבקש שיעשו את זה בצורה טובה…

ומה הספר הבא? תוכל לגלות לנו?

חלמיש: כידוע לא נהוג לספר על פרוייקטים לפני שהם נשלמים… שמעתי מחברים טובים שעוסקים בתחום, שכאשר פרסמו פרוייקט מסויים לפני השלמתו, הם הרגישו חוסר ברכה… אז הבה ותצטרף אלי לתפילה, שנזכה בע”ה בקרוב להמשיך ולזכות את ילדי ישראל בספרים טובים ומועילים…

הורידו עכשיו פרק דוגמא!