מאת שפרה גליק מחברת הספר יש לך את זה סתם תחנת אוטובוס. פשוטה כזאת ויומיומית. איזור מרכזי; חנויות מאחור, חנויות ממול. תרצה מניחה למרגלותיה את השקיות, ציד מסע הקניות של היום. שולפת את הרב-קו מהתיק. 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. היא לא הוגה את המילים בקול, כמובן. רק בלב. בעומק הלב. ואם אף אחד […]
[vc_row][vc_column][vc_column_text] סיפור אמיתי מאת רותי טננולד פעם בשבוע הלכתי אליה, אל דודה טובה. אמנם גרתי בקרית אתא אבל בתקופה בה למדתי בתיכון בחיפה ניצלתי את עובדת היותי בקרבת מקום ומידי יום שלישי לאחר הלימודים נסעתי לביתה של דודה טובה בשכונת קריית אליעזר שליד הים. הלכתי לעזור לה, לדודה. כך בכל אופן חשבתי. באותן שנים היא […]
[vc_row][vc_column][vc_column_text] מאת רותי טננולד מחברת הספרים סינקה, הדוד הטוב של רולי, בזכותך ילדה ועוד נפגשנו לראשונה על ספסל אחד באוטובוס צפוף ומחניק. אני עייפה הייתי, לאחר מסע קניות ארוך ומתיש. חפצתי אך להתרווח על המושב באוטובוס הממוזג, להניח את שקיותי העמוסות ולשקוע בתנומה מתוקה משך כל שעות הנסיעה שנכונו לי עד אשר יגיע האוטובוס […]
[vc_row][vc_column][vc_column_text] מאת חני סגל מחברת הספר 'על המגרש הזה בניתי' כ"ד טבת תשנ"ד ברוך ה' לגילי המותק! את בטח צוחקת עכשיו גילי. מכתב, מאבא? איזה מן אבא זה, שכותב מכתבים והוא פה יושב בחדר על יד? זה באמת קצת מוזר. אבות בכלל לא כותבים מכתבים, בטח שלא לבנות שלהן, בנות השש. (את בכלל קוראת כבר […]
[vc_row][vc_column][vc_column_text] מאת א. אייכלר – כותבת ומציירת לכל תכלה ראיתי קץ – שלושת רבעי השעה של המתנה מעייפת הסתיימו לבסוף. בראש כבד ורגליים רועדות נדחפתי לעלות לקו 422. ומכיוון שהיה עלי לשאת את אותם ראש ורגליים עד לירושלים, לא יכולתי לוותר על מקום ישיבה לי ולהם.. משאלה שבהתחשבות בכמות האנשים שהמתינו בתחנה, לא הייתה פשוטה. […]
[vc_row][vc_column][vc_column_text] מאת לאה פריד קיץ. חם בבני ברק המהבילה, ושוב אנו נופשים בירושלים. התמונה הבאה עולה איכשהו מתהום הנשייה מציפה את כל כולי: כבר ירד הערב, אני הולכת בסמטה הצרה, כף ידי האחת הקטנה נתונה בכף ידו הגדולה של אבא, בידי השנייה אני נוגעת באבני הבניין הירושלמיות, נהנית ממגען הקריר. זה עתה יצאנו מביתה של […]
סיפור מאת לאה פריד מחברת הספרים אפשר לקרוא לך אמא, אבא חוזר ועוד רבים מאז שמצאה את מחברת הזמרה הישנה שלה לא מצאה שולמית מנוח לעצמה. הרעיון נצמד אליה כמו דיבוק ולא הניח. היא רוצה לשיר את השירים הללו עוד פעם יחד עם כולן. עם כל בנות הכיתה מאז… איזה כוח יש לשירים. כמה עוצמה […]
סיפור מאת חני סגל – מחברת הספר על המגרש הזה בניתי כשהזבל של חינסקי מטפטף אני מתחילה לכעוס. באמת, לשלוח ילד לרוקן את האשפה, ועוד לא לבדוק אחר כך מה הנזק… אני לא עולה להגיד להם כלום. מה זה יעזור. מחר יקרה בטח שוב. נו, איך יכולה אימא לשבעה קטנטנים לשלוט בתנועת האשפה,בנוסף להכל? ואולי […]
לא ככה חשבה כבי שתראה קניית העגלה לתינוקת החדשה. הייתה בטוחה שהם יחכו שבועיים-שלושה אחרי הלידה, עד שהיא תרגיש שהיא מסוגלת להגיע לחנות ולבחור. את התינוקת ישאירו בהשגחת בייביסיטר עם שאר הילדים, ויחד יצאו במונית לקניה חגיגית. ככה חשבה. אבל בסוף, שבועיים אחרי הלידה, הם היו עדיין המומים ושבורים מכדי לחשוב על קניית עגלה. היא […]
[vc_row][vc_column][vc_column_text] מאת חוי גרינשטיין 'די, תפסיקו לדחוף!' סער מנערת את ראשה, מנסה לשלוט על אשד המחשבות שפלשו לראשה כמו גל צונמי. 'אתם צפופים ודוחפים', היא גוערת בהם בתוך ליבה, לוחשת ואחר כך צועקת בתוכה. היא אינה משתלטת עליהן. והן, המַחְשבות, מְחַשבות להטביע אותה. 'תפסיקו לדחוף, אתן רוצות שתהיה פה מפולת כמו במירון?' היא מזהירה את […]
