השם "מחנה יהודה" מעורר את הקשר לשוק מחניודה" להווי שלו, לקולות, לריחות ולמבחר, אך במקורו הוא קודם כל שם של שכונה במרכז העיר.

מי היו מקימיה מדוע יזמו זאת, מתי, איך, היכן ומדוע?

זאת תקראו בספר זה.

לצד תיאור שכונת "מחנה יהודה" מתוארות ביותר בספר ה"שטעלאך"- השכונות הציוריותהמשמרות משהו מאווירת ירושלים הישנה

שכונות זעירות אלו ממוקמות מאחורי איזור מחנה יהודה- במתחם השכונות הוותיקות שבין רחוב אגריפס לרחוב בצלאל. כנויין "בתי" ומשמעותן "שכונה' כשהאיכות עולה על

הכמות ואלו הן :בתי ברוידא, בתי ראנד, בתי מונקאטש, בתי מינסק, כנסת ישראל, מזכרת משה, משכנות ישראל, אהל משה וזכרון טוביה.

מה כל כך מושך בהן?

מדוע עדיפות  הן לסיור על פני שכונות אחרות בירושלים, חדשות וחדישות יותר?

הסימטאות? הבארות והחצרות? השוהל'ן? המצבות על הקירות? גדולי הדור וה"עמך" שהתגוררו שם?

ואכן, בסיור בשכונות מחנה יהודה והשטעטלאך לשם מחקר ותיעוד שהם בעיני כשליחות, ניגלו לעיני פרטים ופריטים שונים, מפתיעים ומלאי ענין.

התושבים הוותיקים של שכונות אלו נושאים עמם ניחוחות של ימים עברו,המפגש  עימם פורט על נימי הנוסטלגיה של רבים.

מעניין, כי רק איזכור שמם של רחובות  (כמו:הגר"או רחוב עינים למשפט) או מקומות שם (כמו אגודה-שול, וחצר יעקובזון), או אי אלו דמויות משם (ר' שלום שבדרון ור' עמרם בלוי) מעלה הבעה מחוייכת אף מרוגשת על פניהם ומיד הם מוצאים את עצמם מתענגים בהעלאת זכרונות ואף מחקים מתוך כבוד אישי הוד

ומצטטים אותם.

פרקי הספר מכילים חומר על כל שכונה ושכונה:

היזמים- בעלי האומץ.

הייסוד- במלוא הנחישות למרות הקשיים.

מבנה השכונה והבתים- אופייניים לימים של אז.

אישים ודמויות הוד- בפרטים מתארים וסיפורים מלאי חיות.

רשימות דיירים ומודעות  – בניחוח של פעם.

זכרונות ומעשיות   – מעשירות ומפתיעות.

וכמובן- תאריכים ותמונות- תמונות נדירות ונדירות יותר, חלקן בפרסום ראשוני ובלעדי.

כל פרק בספר מסיים ב'סיור בשכונת' בו נטייל ברחובותיה ונפגוש בדייריה, בעיקר מהעבר-מרבנים עד לאנשי ה"עמך"- ונתוודע בקצרה לאישיותם ומעמדם וכך בסימטאות שבין המילים ובעיקולי התיאורים ניטיב להכיר את השכונה הירושלמית של פעם, כמו את הדר בה, כפי שמגדירם הרב דוד זרצקי (בצל- צח) ההוד שבצניעות הכתר שבעניות והיופי

שבענווה, הפשטות שבגאונות.